לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
אז חרק האדון שן בחשבו, כי מרמה בפי התכי. וכי גם בפעם הראשונה רמה אותו בדבר אשתו. ויט את ידו אל הכלוב ויקחהו משם וישליכהו בכוח עד כי נפץ התכי ארצה וימת, אך אחרי עת קצרה נודע לו מפי שכניו, כי רק אמת הגיד לו התכי האמלל ויקשב גם את אשר עוללה אשתו בערמתה לצפרו. וינחם האיש, כי המית את הצפר, אבל אחר את המועד. ויהי כי שמע המשנה את ספור שליטו על אודות המלך זנדבד ואת ספור האיש המקנא והתכי. ויענהו:
– שים אל לבך, מלכי, אנכי לא חפצתי ברעתו, כי גם הוא לא עשה לי שום רע, ורק מדאגתי להוד מלכותך דברתי לפניך את דברי. ואתה אם תשמע לקולי, אז תציל את נפשך. ואם לא – אבדת, כאשר אבד המשנה אשר ארב לבן המלך:
ספור על אודות המשנה הבוגד ובן המלך ומקרהו עם האפה3.
למלך אחד היה בן אשר אהב את הציד, ויצו המלך את משנהו להיות כצל על יד בנו ולשמרו לבל יאנה לו רע. פעם אחת הלך בן המלך עם המשנה לצוד ציד. ויראו בשדה חיה טורפת גדולה. ויקרא המשנה לבן המלך: רדף אחרי החיה הזאת. בן המלך עשה כעצת המשנה, אבל החיה נסה מפניו. בן המלך רדף אחריה כברת ארץ, עד כי נעלם המשנה מעיניו וגם החיה נעלמה מפניו. וישאר לבדו בארץ ערבה ושוחה ויפן בן המלך כה וכה וירא והנה עלמה בוכיה על אם הדרך. וישאלה, מי היא ומה היא עושה פה? ותענהו:
– בת מלך אנכי, ברכבי על סוסי במדבר הזה, עיפה נפשי מאד, עד כי נפלתי בלי רוח חיים מעל סוסי והנני תועה בארץ ציה.
ויהי כי שמע בן המלך את יללת הנערה, חמל עליה ויושיבנה על סוסו מאחריו וירכבו הלאה. אחרי עת קצרה באו אצל אחת החרבות. ותבקש מאתו הנערה:
– אדוני, חפצתי לרדת פה מעל הסוס לרגע אחד.