לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ויתן אותה בן המלך לבא אל החרבה. ויהי כי ארכה לו העת לחכות הלך אחריה בזהירות לבל תרגיש זאת. ויודע לו למגנת לבו, כי לא בת מלך היא, כי אם אפא. וישמע בדברה אל בניה השדים:
– היום הבאתי לכם, ילדי, עלם בריא.
וישמחו השדים ויקראו:
– הביאי אותו מהר הנה ויהיה לנו לארחה טובה.
כשמע זאת בן המלך חרד לנפשו וישב בפיק ברכים אל סוסו ולא האמין עוד בחייו. ויהי כי שבה השדית אל בן המלך ותראהו כלו רועד ותשאלהו:
– למה תחרד?
ויענה:
– אויב נורא יש לי, ואני חרד מפניו.
ותאמר לו:
– הלא אמרת לי, כי בן מלך אתה.
ויענה:
– כן, בן מלך הנני.
ותשאלהו:
– ולמה לא נתת לאויבך כסף וזהב, כי אז הצלת את נפשך.
ויען אותה בן המלך:
– אבל האויב איננו חפץ כסף, ופז לא נחשב בעיניו, רק צודה הוא את נפשי לקחתה. ואנכי חף מפשע.
ותענהו:
– אם נקי וצדיק הנך כדבריך, התפלל לה' ויושע לך מכף כל הקמים עליך.
אז נשא בן המלך את עיניו השמימה ויתפלל:
– אנא, ה', השומע שועת הרצוצים ומצילם מעקת אויביהם חנם. הושיעני נא מיד אויבי והבריחהו מעלי, כי אתה ה' כל תוכל.
כשמע השדית את תפלת בן המלך נסה ותחבא מפניו, ובן המלך שב הביתה בשלום, ויספר לאביו את כל אשר עולל לו המשנה. המלך שמח, כי נצל בנו ממות, והמשנה הומת ביד שר הטבחים…
כן גם אתה, אדוני המלך, אם תתן אמון לידידות החכים הערום יגזרך בחרפה מארץ החיים, ואם תעשה לו חסד וטוב, יחרש עליך מזמות להשחיתך, האם לא תבין, כי אם רפא אותך פעם אחת בתתו לך סמנים חריפים, שרק אם נגעו בידך העלו לך ארוכה. הלא יוכל באופן כזה לתת לך גם סם המות בלי משים. וישמע המלך יוחנן לקול משנהו הנבל ויענהו: