לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
– צדקת בדבריך. יועץ נאמן הנך לי. מי יודע, אולי הוא מרגל חרש ובא לארב לחיי. הלא אם יודע הוא סם חריף כזה, אשר רק אם נגעה ידי בו נרפאתי, הלא יוכל גם להרגני בתתו לי דבר מה להריח ואיש לא ידע ולא יבין זאת וגם עוף השמים לא יפצה פה ולא יצפצף. אחרי כן שאל את המשנה, מה לעשות לקדם את פני הרעה. וייעצהו המשנה:
– שלח כרגע להביא לפניך את האיש ההוא והרגהו, כי כל העת אשר הוא חי, אינך בטוח בחייך.
ותיטב בעיני המלך עצת משנהו המשחית, ויצו להביא לפניו את החכים. שש ועלז בא החכים לפני המלך מבלי דעת את הרשת המזרה לרגליו ואת הסכנה הצפויה לראשו. ויגש אל המלך וישתחו לאפיו ארצה וידבר לו את החרוזים האלה:
אם על טובתך ברכך שכחתי,
הבט־נא למי את שירי ערכתי;
מתנות לעבדך הגדלת, הרבית,
טרם שאלתי – אתה ענית.
על־כן אתנה תהלתך, משגבי,
חיש קל לשוני דברה לך תשבחות;
אף כי הכבד יכבידו על גבי
כסף וזהב וסגלות ממלכות.
אולם המלך לא שעה אל דברי החכים המחכמים והמלאים אליו אהבה וכבוד אין קץ.
וידבר אליו:
– התדע למה קראתיך הנה?
ויענהו החכים:
– רק ה' לבדו יודע נסתרות.
ויאמר המלך:
– "הנה הבאתיך לקחת את נפשך".
החכים חרד וישתומם למשמע אזניו וישאלהו:
– למה יחפץ אדוני המלך במותי? האם עשיתי לך עולה?
ויענהו המלך.
– "הגידו לי, כי מרגל חרש אתה והנך צודה את נפשי לקחתה. לכן אקדם פניך ואמיתך, כמשל הקדמוני: הבא להרגך – השכם להרגו".
ויקרא המלך לשר הטבחים ויצוהו:
– הסר את ראש הבוגד הזה מעליו ופדה אותנו מנכלי מזמותיו.
ויתחנן לו החכים ויאמר:
– אל־נא תמיתני ולא ימיתך ה'.
וישנה וישלש בקשתו, כאשר אנכי שניתי ושלשתי תחנתי לפניך, שד אכזר. וכאשר אתה לא אבית לשמע לי, רק במותי חפצת, כן לא הטה המלך אזנו לתחנוני החכים באמרו לו: