לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
הלילה הששי
המשך ספור הדיג
ויוסף הדיג שאת משלו ויאמר: שים לבך, שד אכזרי, לדברי. לו נתן המלך יוחנן חנינה לחכים ולא המיתו, אז חי גם הוא בנעימים. אבל המלך לא אבה שמוע לתחנוני החכים האמלל, רק לדם נקי שאף, על כן יסרו ה' כרוע מעלליו. כגמול המלך יוחנן כן יהיה גם גמולך, אשליכך הימה ושם תאסר עד קץ הימים. ויצעק השד אליו מן הבקבוק:
– בשם ה', אל־נא תעשה זאת, דיג! עשה אתי חסד כנדבת לבך הטוב ואל־נא תיסרני ברשעתי אם אני חפצתי להרע לך, אתה כרב רחמיך עשה אתי טובה. כאשר יאמר שלמה המלך "אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים". אל־נא תעשה לי כאשר עשתה אומימה לאטיקע. וישאלהו הדיג את פשר הדברים האלה.
– לא עת לי עתה לספר לך את המעשה הזה, בהיותי סגור ומסגר בבקבוק קטן – ענהו השד – אם תתנני לצאת מכלאי, אספר לך את הספור הזה.
אבל הדיג ענהו:
– התזכר את אשר התחננתי לך לחמל עלי? נסיתי להרך את לבך ואשתחוה לך אפים ארץ, ואתה הקשחת את לבך הרע ותשאף לדמי הנקי תחת אשר גמלתיך רק טוב בפדותי אותך מכלאך זה, כי הנך אכזרי מלדה, מבטן מהריון אשר היטב לא תוכל, על כן אסור לרחם גם עליך. הבה! אשליכך הימה ואספר לכל דיג אשר אפגע בו את הליכותיך עמדי, ואם יוציאך על פי מקרה מן הים אצוהו, כי ישליכך עוד פעם שׁמה להענש כדי רשעתך לשכב שם למעצבה עד קץ הימים.
ויבקש השד עוד פעם בהכנעה גדולה: