לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
– לך והובל את הדגים האלה שי למלך, והוא ישלם לך בעדם שכר הגון. סלח לי, דיג, על אשר אינני גומל לך לעת כזאת גמול אחר גדול וטוב מזה, כי זה שמונה עשרה מאות שנה הייתי כלוא בקרקע הים. וזה רק שעה קלה אשר עיני רואות את פני הארץ. השלך פה חכה מדי יום ביומו רק פעם אחת וה' יצליחך. ככלותו לדבר רקע ברגלו על הארץ, ותפתח האדמה את פיה ותבלעהו. הדיג השתאה לכל אשר ראה ויבא נדהם ומשתומם הביתה וישם את הדגים בסיר חרשׂ וישאם על ראשו אל המלך כאשר צוה עליו השד, ויקריבם להוד מלכותו.
המלך התפלא על מראה הדגים האלה, כי כמוהם לא ראה עוד מעודו עד היום הזה, ויצו את משנהו לתתם על יד המבשלת החדשה, אשר שלח לו מלך רומא מתנה זה שלשת ימים. ויצונה המשנה בשם המלך להראות עתה את תבונות כפיה ולהכין מהדגים מטעמים טובים כאשר אהב המלך, ולדיג נתן המשנה בפקדת המלך ארבע מאות דינרי כסף… וילך הדיג אל ביתו ויקן את כל מחסוריו אשר חסרו לו ולמשפחתו ויהי שמח וטוב לב. ותקח המבשלת את הדגים ותנקה אותם ותשימם במרחשת ותעמידה על הכירים לבשלם. ויהי כאשר החלה להפכם מצד אל צד נפתח קיר חדר המבשלות ונערה יפה ונעימה, קומתה כתמר, עיניה שחורות וקרועות בפוך, מצנפת משי כעין התכלת בעלת ארבע כנפים על ראשה, נזמים באזניה, טבעות על אצבעותיה וצמידים על זרועותיה, ובידה שבט מקנה וסוף. ותגש הנערה אל הכירים ותדקר בשבטה בתוך המרחשת ותאמר:
– דגים! דגים!
התשמרו את השבועה אשר נשבעתם?
המבשלת נבהלה ממראה עיניה וממשמע אזניה ותפל ארצה ותתעלף, והעלמה שנתה ותשלש את דבריה, אז נשאו הדגים את ראשיהם מן המרחשת ויענוה:
– כן! כן!
ובקול אחד שרו את החרוז הזה:
אם תשובי
נשוב גם אנחנו;
אם נאמנה את
גם אנו נאמנים,
אולם אם תעופי,
גם אנחנו נעוף.