לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
וירא והנה על ספה גבהה יושב עלם אדמוני ויפה עינים. קומתו כתמר מצחו זך מחלב, שפתיו אדמות כשושנים וקוצותיו שחרות כערב והוד לו ויפעה לו.
וישמח המלך בראותו את העלם הלבוש כתנת פסים ושוליה מרקמים רקמת זהב, אבל הכרת פניו ענתה בו על צרת נפשו הגדולה. המלך דרש לשלומו והעלם ענהו שלום ויאמר לו: סלח לי, אדוני, על כי אינני קם מפניך, ויאמר לו המלך: הגידה לי, עלם נחמד, אם תדע פשר דבר הנהר ודגיו הנפלאים, מה טיבו של הארמון הזה ומדוע הנך יושב בדד ובוכה.
כשמוע העלם את הדברים האלה נגרו עיניו דמעות מאין הפוגות. לב המלך המה לו וישאלהו בחמלה: למה תבכה, עלם? ויען העלם: איך לא אבכה, אם שדי המר לי ככה. ובדברו הרים בידיו את שולי כתנתו. וירא השליט ויבהל, כי ירך גוית העלם האמלל ולמטה נהפכה מבשר ותהי לאבן… ויספר לו העלם את הדברים האלה:
ספור בן המלך המאבן
דע לך, מלך, כי את הדגים האלה קרה מקרה הראוי להיות חקוק בצפרן שמיר על לוח לב שומעיו ולהיות למופת וללקח לחפצים לשמוע ולקחת מוסר ממראה עיניהם וממשמע אזניהם: הקשב נא:
אבי היה מלך גדול וישב על כסא מלכותו בעיר הבירה אשר היתה במקום הזה ובשם מחמד נקרא. ויהי שליט באיים השחורים ומושל בארבעת ההרים האלה, אחרי מלכו שבעים שנה הלך בדרך כל הארץ. ותהי המשרה על שכמי ואמשל תחתיו לכבוד ולתפארת… ואקח לי לאשה את בת דודי אשר אהבה אותי אהבה עזה מאד, אם נסעתי בעניני המדינה ונפרדתי ממנה מעט קט, לא אכלה ולא שתתה עד שובי אליה לחדות בשמחה את פניה. ככה בלינו ימינו בהשקט ובנעימות חמש שנים.
ויהי היום ותלך רעיתי אל בית הרחצה ואנכי צויתי לטבח להכין ארחת הערב לי ולמלכה; בין כה וכה סרתי אל ארמוני זה לישן שנת הצהרים כמנהגי. ואצוה על שתי אמהותי להניף על פני במניפות ותשב אחת למראשותי והשנית למרגלותי למלאות את פקדתי.