לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
לא אדע מאיזה סבה נדדה שנתי, עצמתי את עיני, אך לבי היה ער ואשמע את שפחתי היושבת למראשותי דברת בדממה אל השפחה השנית היושבת למרגלותי, אהה פטימא, מה־דלים חיי מלכנו, כי הוא אמלל ואובד בגלל מעללי אשתו החוטאת. ותען השנית: ארורות כל הנשים המכשפות. מה איום ונורא הדבר, כי מלך גדול ונעלה וחכם לבב יאהב אשה מבישה ומכשפה המבלה כל הלילות במקומות זרים. והנה השפחה אשר למראשותי השיבה אמריה לשפחה השנית, אבל אדונינו הוא רפה ידים ואיננו מתעורר להוכיח אותה על הדבר הזה. ותרגז השנית ותאמר: אוי לך, פתיה, האם יודע אדונינו את הליכות בת הבליעל הזאת ואת מעשי־כשפיה? הלא היא מוסכת בכוסו אשר ישתה בערב לפני לכתו לישן שקוי שנה עד כי יישן כמת ולא ידע ולא יחוש בקומה מעל מטתה ובלבשה שמלותיה להתהלך כל הלילה אל אשר תתהלך ולעשות את זר־מעשיה ורק בעת עלות השחר תשוב אל חדרו ותקטיר לאפו מין בשם ובזאת תעירהו משנתו. בשמעי את שיחתן הייתי כמשתולל מרב מצוקותי. רגע חפצתי לקום ולהרוג את שתי השפחות יחד. אך רוח מבינתי התגבר על חפץ נפשי ואתחפש כישן שנה עמקה עד כי הלכו השפחות ממני. בכליון עינים חכיתי עד בוא אשתי מהרחצה ותערך את השלחן ונאכל ונשת כדבר יום ביומו. לאחרונה מסכה בכוסי את המשקה כתמול שלשום ותתן את הכוס על ידי. אז עשיתי את עצמי כשותה ובלאט שפכתיו אל שרוולי ואשכב מהר על מטתי וכרגע השמעתי קול נחרה, כאיש אשר תרדמת אלהים נפלה עליו. אז דברה אשתי בקצף ובלב רע: הרדם, מי יתן ולא תיקץ משנתך לעולם. חי ה', כי היית לי לזרא ומראך מורא ונגאל בעיני.