לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ותקם ותלבש את שמלותיה ותזרק עליה סמים אשר ריח טוב נודף מהם. ותאזר את החרב מתחת למדיה ותפתח את דלת הארמון ותצא. כרגע קמתי ואלך אחריה בכל הרחובות אשר הלכה עד באה לשער העיר. ותלחש מלים אחדות אשר היו בלתי מובנות לי, וכרגע נפלו הבריחים והשער נפתח לרוחה. ותצא את העיר ואנוכי צועד אחריה בלאט ולא התבוננה בי עד באה אל מקום שמם וחרב ששם ישפכו בני העיר את הדמן ושם ישליכו פגרי הבהמות והכלבים. ותבוא אל חרבה ישנה נשכחה מני רגל. ואנוכי עליתי על הגג ואקב חור להתבונן בעדו בחרבה פנימה ואראה את אשתי נגשת אל עבד כושי שחור משחר אשר רבץ ככלב על הרצפה המכסה מחצלת של קנים וחבילות תבן, שפתיו עבות ושרועות והעליונה סרוחה על שפתו התחתנה והוא כונס בהן את גרגרי החול אשר על הרצפה…
אל חלאת מין האדם הזה קרבה אשתי ותכרע ותשק את הרצפה לפניו, וישא הכושי את ראשו וידבר אליה בקצף: אוי לך, בת נעות המרדות, איפה הסתתרת עד כה. הלא היו פה השחורים עם השחורות וישתו וייטיבו את לבם ואנכי בשמחתם לא התערבתי, כי בלעדיך קצה נפשי לשתות, ואשב כאבל בין עדת השמחים.
ותתחנן אליו ותאמר: בי אדוני אהובי, היושב בסתר לבי, הלא תדע, כי הנני אשה לבן דודי אשר שנאתיו כשממית וחברתו כסף רעל לי, לולי דאגתי לך, אז הפכתי כבר את כל העיר לחרבות עולם ושמתיה למורש קפוד וינשוף והגרתי לגי צלמות אבניה.
אולם הכושי קרא אליה בחמת אפו: הלא תכזבי לי, אשת מרמה. שמעי והאזיני, סררת! נשבעתי בכבוד השחרים הגדול ורם ונשא מכבוד הלבנים, כי אם תאחרי מבוא אלי עוד פעם כאשר אחרת היום, אז אגרשך ולא אתנך לנוח אצלי, בוגדה!
ויהי בהתבונני אל כל אלה, חשכה לי הארץ ואשכח תבל ומלואה, אך בת דודי כרעה על ברכיה לפניו ובדמעות על עיניה התחננה אליו.