לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
הלילה השמיני
ויהי אך החלה בת דודי להתעורר, יצאתי מהחרבה לבל תרגיש בי. והיא קמה ותשם את חרבה על ירכה ותשב העירה ותשכב בחדר מטותינו לנוח.
ביום המחרת ראיתי, כי בת דודי גזזה שערות ראשה ולבשה בגדי אבל. ותתן־לי אמתלא לאבלה, ותספר לי, כי שמועות רעות הבהילוה מארץ מולדתה, כי אביה נפל חלל במלחמה ואמה מתה מיגון; את אחד מאחיה נשך נחש וימות, ועל השני נפל גל עפר ויקברהו חיים. על כן אקוה, אמרה לי בת־דודי הבוגדה, כי לא תקצף עלי ולא תגער בי, אם אקרח ואגז שערי ואעשה מספד כתנים, כי שברי גדול כים. עשיתי את עצמי כלא יודע מאומה על אדות דרכה הרעה ועניתיה: לא אפריעך מחפצך. ותבך ותתאבל כשנה תמימה.
לקץ השנה בקשה מאתי, כי אתן לה רשות לבנות בחצרי בית־אבל ומגדל בראשו להתבודד שם ולריד בשיחה על אהובי נפשה, והבית הזה יקרא בשם "מגדל בוכים".
– עשי כאשר דברת – עניתי אותה.
ותבן את בית האבל, ותחצב שם מערה ותבא אל תוכה את הכושי הפצוע בחרבי, אשר לא יכל להפיק עוד תאות לבה הפרוע, כי לא היה בו כוח גם להוציא הגה מגרונו. ורק אכל ומשקה הובא ברב עמל לבית הבליעה שלו. ותלך אל מערתו יום יום בבקר ובערב לבכות על שברו ולתת לו מרק ומשקאות שונים עד תם שנה תמימה.
אנכי הייתי ארך אפים ולא הפרעתיה ממעשיה, אך פעם אחת הלכתי בלאט אחריה ואראה, כי היא מורטת ראשה, סופקת כפיה ובדמעה על לחיה היא שופכת שיחה בדברים האלה:
אם אין אתה לי, מי לי על פני אדמה?
עזה אהבתי אליך כמות:
לך נתון הגוף ונתונה הנשמה,
אנא קחני עמך לשבת.
תחת מותך – מי יתן מותי,
ואצלך, דודי, יניחו עצמותי;
ואם אך בשמי תקרא אותי –
אז הוד קולך תענינה אנחותי…
אז בערה בי קנאתי ואשלף את חרבי ואקרא בחמה:
– אלה הם דברי הנשים אשר הליכות צדק זרו להן ודרכי שאל תבחרנה!…