לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
וישב עמו וינחמהו וישתעה עמו עד הלילה. אז קם ממקומו ויחכה עד אשר הכסיף המזרח ויפשוט את בגדיו ויחגור את חרבו על ירכו. ויקם וילך אל המקום אשר העבד הכושי נמצא שם. ויגש וירא שם מנורות יפות תלויות בחדר ונרות רבים דולקים בהם ולאפו בא ריח קטרת ושמן המר הנמצא שם למכביר, אבל הוא מהר כחץ מקשת אל הכושי וימותתהו ויעמס את נבלתו על שכמו וישאנה וישליכנה אל אחת הבארות, אשר בחצר הארמון. אחרי כן שב אל בית האבל וישם על בשרו את בגדי הכושי וישכב על מטתו ואת החרב שם לצדו.
והקוסמת הרשעה באה הארמונה ותפשט את אישה את שמלותיו ותכהו מאה מלקות, כאשר הסכינה מאז. המלך הקשיב בהתחנן אישה האמלל אליה:
– רחמי נא עלי והרפי ממני!
והיא עונה: "האם חסת עלי ורחמת את הכושי?" אחרי הלבישה אותו כתנת השּׂער על בשרו הפצוע ואת בגדי השש ממעל, לקחה ספל מרק וכוס יין טוב ותרד אל בית האבל ותקרא בבכי:– הוי, אדוני, דבר אלי! הוי, אדוני, ענני נא!
ותשר את החרוז הזה:
עד אנה ממני תסתירה פנים,
הלא פצעי אהבתי גדלים, מסכנים.
רחקת ממני, ולא־תתן לי חנינה,
ומקנאי יפצחו לאידי קול רנה.
אחרי כן קראה עוד פעם בקול בוכים: הלא תענני דבר, רק מלה אחת, אדוני האהוב. ויענה אז המלך בגרון נחר ויתאמץ לחקות את קול הכושי:
– "רק ביד ה' הגדלה והגבורה!"
– אמותה הפעם! – קראה בעליצות לבבה בשמעה את דבריו (כי הוא יכל לדבר). ותתעלף מרב שמחה וכשוב אליה רוחה קראה בגיל:
– הרוח לאדני?
ויען המלך בגרון נחר ובקול ענות חלושה כבראשונה:
– האם נאוה לדבר עם אשה נשחתה מלאתי עון? הלא בושה תכסני בדברי עמך!".
– למה תבש בי, אדוני? ומה העון אשר מצאת בי? – שאלה אותו. בעצבון.