לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
– כי יום יום הנך מכה את אישך. קול בכיו מגיע לאזני ולא יתן אותי לישן מערב עד בקר. אכזריה! איך הקשית לבך כה? תפלתו לה', תחנוניו אשר יתחנן לפניך וקללותיו אשר יקללך יחרישו את אזני וימררו את חיי עד כי נלאתי נשא. ולולא זאת כבר שבתי לאיתני, ועל כן לא חפצתי עד הנה לענות אותך דבר.
– אם תרשני אז אחלצהו ממצבו הרע.
ויען אותה המלך:
– פדיהו מצרה וינוח לשנינו.
– שומעת אני – ענתה הקוסמת.
ותצא מהמערה ותבוא הארמונה ותצוק מלא הספל מים ותלחש עליו כרגע וירתחו המים כסיר נפוח. אחרי כן זרקתם על בעלה ותאמר:
– בשם ה' שהאמת שלו, עזב דמותך זאת והיה לאיש בשר ודם כאשר היית.
ויקם האיש ויתעורר וימש ממקומו ויקרא בעליצות לב:
– אין אלהים זולתי אלהי השמים!
ותגער בו ותקרא:
– ברח לך מזה ואל תשוב הנה, כי ביום שובך הנה מות תמות.
וינס העלם, והיא שבה המערתה ותקרא:
– בי, אדוני, קום נא ממשכבך ואראה את פניך.
אבל המלך ענה בקול חלש:
– לא! לא! עוד לא השלמת את חפצי, הפרחת את העץ, אבל שרשיו עודם יבשים!
ותשאל האשה:
– אל מה ירזמון מליך?
ויאמר המלך:
– השרשים אשר אמרתי הם אנשי העיר עם ארבעת האיים, כי תמיד מדי הגיע חצות הלילה נושאים הדגים ראשיהם ומקללים את שנינו, ועל כן לא שבתי לאיתני עד הנה. פדי אותם מצרתם, ואחרי כן תשובי אלי ותושיטי לי את ידך. אז אקום, כי הנני חש בנפשי, כי כוחי החל לשוב אלי.
ויהי בשמעה את דברי המלך, אשר חשבה כי הכושי הוא, ותשמח ותאמר:
– האח, אדוני! דבריך יקרים לי מפז, אענדם על צוארי ואחרתם על לוח לבבי.
ותמהר אל הנהר.