לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
הלילה התשיעי
כבואה שׁם שאבה מעט מים ותלחש עליהם לחשיה עד כי רתחו המים. והדגים החלו לנוד הנה והנה. וישאו את ראשיהם מתוך המים ויהפכו לאנשים כקדם. הנחל נהפך לעיר הומיה ומלאה תשאות אלפי רבבות אנשים. השוקים והרחובות שבו להיות כשהיו והחניות עמדו על תלן, וכל איש לעברו פנה לעשות מעשהו ולסחר מסחרו. וההרים נהפכו לאיים כבתחלה. אז שבה שמחה ומלאה תקוה אל המלך המתחפש לכושי ותקרא:
– הידד אדוני, תן לי את ידך ואשקנה.
ויען המלך בקול נחר:
– גשי אלי!
ויהי כי נגשה אליו וחרבו היתה כבר בידו וימהר ויתקענה כהרף עין עמק בלבה עד כי יצא ראש החרב מערפה. אחרי כן בתק אותה פעם אחת לשנים.
ויצא מהמערה וימצא את העלם המחכה לו בחוץ.
– עתה שלום יהיה לך! – קרא המלך ויברכהו על גאלתו ועל פדות נפשו.
העלם הביע תשׁואות חן לו על כל החסד אשר עשה אתו וישק את ידו ביראת הכבוד. המלך שאל אותו, אם יאבה להותר בארץ ממלכתו פה, או ילך עם המלך אל עיר מלכותו.
ויענהו העלם:
– התדע, הוד מלכות, מרחק הדרך מפה לעיר מלכותך?
ויאמר המלך:
– שני ימים וחצי.
ויצחק העלם ויאמר:
– מלכי, מלכי, אם ישן אתה, הקיצה! דע לך, כי בין המקום הזה ובין עירך הוא מהלך שנה תמימה גם לנוסע מהיר. לולא היה המקום הזה נלכד בחבלי קסם, אז לא באת הנה בשנים או שלשה ימים. אבל אני, הוד מלכות, לא אסור ממך ימין ושמאל ולא אעזבך אף־רגע.
וישמח המלך לדבריו ויאמר:
– ברוך ה' אשר חנני למצא איש כמוך, מהיום הזה והלאה הנני מאמץ אותך לבן לי, כי מנע ה' ממני פרי בטן. ויחבקו איש את רעהו וילכו אל הארמון, שם הגיד המלך הנגאל לגדוליו ומידעיו, כי הוא שם פעמיו אל המקומות הקדושים.