לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ויחגו שני המלכים את חג חתנתם אתה על כרחם ויתנו לה כל אחד את טבעתו ותצמדן היפה־פיה אל השרשרת, ואת המלכים שלחה מעל פניה מיראה פן ייקץ הכרוב אחרי שעברו עליו איזה שעות בשנה. והמלכים שבו איש אל ארצו ואיש אל נחלתו, באמרם: "עתה מצאנו מעט נחם לנפשנו, בדעתנו, כי לא רק בנו בגדו נשינו, כי גם אשת הכרוב הגדול והנורא מרמה אותו כפעם בפעם. וצרת רבים חצי נחמה".
כאשר בא שריער מלך סינים אל ביתו לקח לו מדי יום ביומו אשה חדשה, בערב באה אליו מקשטה בעדי מלכות. תכלת וארגמן לבושה. ותובל בשמחות וגיל אל תחת חפתה ובבקר גרש אותה בחרפה מביתו אל ארץ גזרה ושממה, ולא יספה עוד לראות את ביתה ואת עירה עד עולם. ככה ארך הדבר הזה שלש שנים.. עד כי כל איש, אשר היתה לו בת שהגיעה לפרקה, נס מעל הארץ. ותחזק פקדת המלך שריער על שר צבאו פיכל להביא לו יום יום עלמה אחרת להיות לו לאשה ליום אחד. אבל איש לא חפץ להוציא את בתו לחרפה. ויהי היום וישב שר הצבא סר וזעף אל ביתו, כי ביום המחרת עליו לעמד לפני המלך והוא לא הקים עוד את מצותו ולא השלים את פקדתו, אשר פקד עליו בחזקה. ויהי בבאו הביתה שאלה אותו בתו הבכירה שהריזד: "אבי, למה זה פניך זועפים היום?" ויספר לה אביה את דאגתו ויראתו את חמת המלך. ותאמר לו בתו: אבי, הבא אותי לפני המלך ואהיה אנכי העלמה היעודה לו לאשה, ואולי יתן ה' ואציל את בנות עמי וגם את נפשי מחרפה ומצרה.
שר הצבא השתומם למשמע אזניו ויקרא: "מה־זאת, בתי? התתני את כבודי לכלמה? ואת אביך תעזבי גלמוד עלי ארץ?" לא! זאת לא אבה! חלילה לי מה'.
– אבל אבי, יהי מה! הציגה אותי לפני הוד מלכותו.