לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ותבא שמה ותקן עשרה מיני מים: מי שושנים, מי ערבים וכו'. ואחרי כן קנתה פלח סכר, שרף של עצי רתם, עץ אהלות ונרות אלכסנדריה של מצרים, ותשם כל אלה בסל ותצו עליו:
־ "טען את הסל ולך אחרי ".
וירם את סלו וילך אחריה. ותבא אל בית הנשען על עמודי שיש לבן ודלתים כפולות לו מעצי הבנים ומצפות זהב, וחצר רחבה ומרבעת לבית הזה. ותדפק הגברת לאט על הדלת, וכרגע נפתחו שני חצאי דלתות ולעיני הסבל נראתה עלמה יפת תאר, קומתה כתמר וכל יצוריה מלאים חן ויפי, מצחה מאיר כחרמש הלבנה, עיניה כעיני האילה, עפעפיה כעפעפי השחר, לחייה שושנים, שפתיה כחוט השני. ויהי כראות אותה הסבל נסתתרה בינתו וכמעט הפיל את סלו מעל שכמו. ויקרא:
־ עוד לא הייתי בכל ימי חיי מאשר כמו ביום הזה!"
ותאמר העלמה, אשר פתחה את הדלת:
־ ברוך באכם!"
אחרי כן באו אל אולם גדול ורחב ידים, נהדר בכסאות יפים, בבארות זורקות מים וצעצועים שונים. בתוך האולם עמדה ספה מצפה זהב וארגמן ומשבצת אבנים יקרות. עליה ישבה עלמה יפה־פיה, עיניה מלאו קסם, קומתה כתרשיש, אור פניה – שמש. ותקם העלמה ממקומה לקראת הבאים ותאמר לשתי אחיותיה:
למה תעמדנה ולא תעזרנה לסבל העני להסיר את משאו מעל כתפו?"
ותגשנה שלש האחיות ותורדנה את הסל ותריקינה את כל אשר בתוכו ותשימינה כל דבר ודבר על מקומו. ותשלמנה לסבל שני דינרים ותאמרנה לו:
־ "עתה לך־לך לדרכך".
אך הסבל לא יכל למוש ממקומו, כי עיניו נאחזו בחבלי הקסם של יפעת העלמות, אשר לא ראה כמוהן מעודו עד היום הזה. וכה עמד זמן רב והביט פעם על העלמות, פעם על האולם היפה ופעם שם את עיניו על השלחן המלא כל מאכל תאוה ויין טוב, וישכח כי עליו ללכת.
ותשאלהו העלמה השלישית:
־ "מדוע אינך הולך לדרכך? אולי מעט לך שכרך?"
ותפן אל שתי אחיותיה ותאמר:
־ "תנה לו עוד דינר".
אז נעור הסבל ממחשבותיו, ויען ויאמר: