לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
הלילה העשירי
ותאמרנה האחיות אל הסבל:
־ "לך הלאה ונראה את ערפך".
ויען הסבל:
־ נקל לי להפרד מנפשי מהפרד מכן. על־כן תנה לי רשות לבלות את הלילה יחד כאשר בלינו את היום בטוב ובנעימים, ואחר ילך כל איש לדרכו.
ותאמר הסכנת אל אחיותיה:
־ "בחיי ראשי, נרשה לו לשבת אתנו הלילה ונשתעשע יחד, כי איש עלז ואוהב מהתלות הוא!"
אחרי כן צווהו:
־ "קום וקראת את אשר נכתב על הדלת".
ויקם ויקרא כדברים האלה:
־ "אל תשאל לדברים אשר לא לך לדעת אותם, בעבור לא תשמע דברים, אשר לא יהיו לך לרצון לשמוע".
ויהי כי קרא את המלים האלה, אמר להן:
־ "הנני נשבע לכן, כי לא אשאל לדברים אשר לא לי המה לדעתם".
ותקם הסכנת ממקומה ותלך להכין ארחת הערב. ויאכלו בתאות נפש, גם העלו נרות הדנג ועצי האהלות. ויהי אור גדול באולם, וישתו וייטיבו את לבם. פתאם נשמע קול דופק על הדלת. ותלך אחת מהאחיות ותשאל:
־ מי דופק שם על הדלת?
ותשב אחרי רגעים אחדים ותגד לאחיותיה:
־ "שלשה אנשים, אשר עינם אחת עורת, מלבושיהם מעוררים שחק וזקנם גדועה עומדים על יד הדלת ומבקשים לבא הביתה; אם נתן להם שאלתם, אז נשתעשע ונשחק הרבה":
כה הרבתה לדבר על לב אחיותיה עד־כי הרשו לה להביאם הביתה, בתנאי, כי לא ידברו על אודות ענינים שאינם נוגעים להם, לבעבור לא ישמעו דברים אשר לא יהיו להם לרצון. ותלך האחות בשמחה וכרגע שבה עם שלשת העורים שזקנם גזוז ושפמם דק, ארך ומסלסל; והמה היו מחזרים על הפתחים. ויברכו את המסבים ויעמדו אצל הדלת. הנערות קמו ממושבותן ויבקשו מאתם לשבת אל השלחן. העניים הביטו על הסבל ויראו, כי שכור הוא ויחשבהו לאחד מהם. ויאמרו זה לזה:
–"הנה זה כמונו מחזר על הפתחים ויהי לרע לנו".
כשמע הסבל את דבריהם אלה ויחר לו ויקם ממקומו, עיניו נוצצו מכעס, ויגער בהם לאמר: