לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
־ "שבו במנוחה ואל תרבו להג! האם לא קראתם את הדברים הכתובים על הדלת?":
ותצחקנה העלמות, ותאמרנה אשה אל אחותה.
־ "העניים האלה והסבל יהיו לנו לצחק ולשעשועים".
ותשימינה לפני העניים לאכל, ויאכלו וישתו כלם יחד. והאחות הפותחת להם את הדלת היתה משקה אותם.
ויהי כי טוב לב כלם ביין, ויאמר הסבל אל שלשת העניים:
־ "אחים, אולי יש לכם לספר לנו ספור נעים אשר ישעשע את נפשנו?"
ויהי כי בא היין אל לב העניים ויבקשו כלי זמר. ותבא להם האחות הצעירה כנור, נבל ותף. ויקומו העניים. ויקח אחד מהם את הכנור והשני את הנבל והשלישי לקח את התף. ויזמרו העורים בטוב טעם ודעת, ותרמנה העלמות את קולן הערב ותבסמנה את מנגינות העניים. פתאם דפקו עוד פעם על הדלת.
ותקם הצעירה ממקומה לראות מי זה דופק שם.
הדופק בפעם הזאת היה הכליף הנודע למשגב הרון־אל־רשיד עם אחזת מרעהו המשנה דשפר הנודע, נושא כלי הכליף. המה היו מתחפשים בבגדי סוחרים והולכים לראות ולשמוע חדשות ולדעת מחשבות בני העיר בגדד על אדות כליפם ושריו.
ויהי בעברם על הבית הזה וישמעו את השירים והמנגינות, ויאמר הכליף אל דשפר:
־ "נסורה נא אל הבית ונראה ונדעה את בעלי השירים והמזמרים הנעימים האלה".
ויענהו דשפר:
־ "בי אדוני, האנשים האלה אל נכון מזמרים ומשוררים מיינם אשר שתו יותר מדי, ואנכי דאג פן יבלע עוד לנו.
ויענהו הכליף:
־ "יהי־מה! נבואה הביתה. כה חפצי.ואתה עוצה עצה איך לבוא שמה".
ויענהו המשנה:
־ הנני שומע ומקשיב".