לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ויגש אל הדלת וידפק. ויהי בצאת אליהם האחות הצעירה ויאמר אליה דשפר: "גברתי, הננו סוחרים מטבריה, זה כעשרה ימים באנו בגדדה, הבאנו אתנו סחורות מסחורות שונות ואנחנו לנים במלון. היום בערב בקרנו בית סוחרנו מכרנו, אשר קרא לנו לבקרהו בביתו ונבלה שם בנעימים שעות אחדות; אכלנו שם ושתינו. אחרי כן נפרדנו בשלום ממנו ומכל בני ביתו והלכנו לשוב למלוננו, אך גרים אנחנו פה, על־כן תעינו מן הדרך ולא נוכל למצא את האכסניה שלנו ובכן אנו מבקשים מאתך לאסף אותנו אל ביתך הלילה, וה' יגמל לך כפעלתך הטובה".
ויהי כי דברו כה אליה, התבוננה הנערה אליהם ותרא, כי אנשים סוחרים המה והכרת פניהם ענתה בם, כי נכבדים המה; ותלך ותגד לאחיותיה. ותצוינה אחיותיה לתתם לבא הביתה.
ויהי כי שבה הנערה אל הסוחרים ותפתח את הדלת, שאל הכליף את פיה:
־ "הנוכל לבא הביתה"?
ותען אותם:
־ "בואו נכבדי".
ויבאו הכליף ודשפר הביתה. ותקמנה העלמות מפניהם ותאמרנה:
־ "ברוך באכם, אדוני. נעימה לנו חברתכם, אך אל תחקרו על אודות דברים אשר לא לכם הם לדעת, ואז לא תשמעו דברים אשר לא ייטבו בעיניכם".
ויענו אותן:
־ "טוב, יהי כדבריכן".
ויהי כי קרב הכליף אל השלחן וירא את שלשת העניים העורים בעינם השמאלית. ויתמה מאד. אבל יותר השתומם על יפעת העלמות ולא יכל להסב עיניו מנגדן. ותשבנה העלמות אל שעשועיהן ותקראנה גם לכליף לאכל ולשתות עמהן. אך הכליף הגיד להן, כי יין ושכר לא ישתה, כי נזיר הוא וכי הוא נוסע תמיד לעיר מקא אל קבר הנביא.
ותקם האחות הצעירה ממקומה ותפרש על השלחן לפניו מפה מרקמת זהב ותשם קערת חרש יפה ותצוק לתוכה מי פרחי ערבות מערבים עם קרח וסכר. הכליף הודה לה על חסדה ויאמר בלבו: "עלי לשלם לה ביום מחר שכר על טובת לבה עתה"… וישובו למשתה יינם.
ויהי כי כבר בא היין אל קרבם, קמה גברת הבית ממקומה ותקח את אחותה את סכנת הבית בידה, ותאמר לה: