לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
–ה', עשה הטוב בעיניך.
ותקרע את בגדיה ותתעלף. ותמהר אחותה הצעירה ותזרק מים על פניה ותבא לה שמלה אחרת.
ויפן הכליף אל דשפר ויאמר:
־ "לא אוכל עוד להתאפק ולנוח עד אם אגלה מסתרי העלמה, למה יסרה את הכלבות.
ויענהו דשפר:
־ "האינך זוכר את התנאי אשר התנו עמנו בצעדנו על סף ביתן, כי לא נשאל על אודות ענינים שלא לנו הם, למען לא נשמע דברים אשר לא ייטבו בעינינו?"
ותקח הסוכנת עוד פעם את הנבל בידיה ותפרט באצבעותיה על מיתריו.
ויהי כי כלתה לנגן, קרעה האחות השנית את בגדיה מעליה כאחותה ותצעק ותתעלף, ויחשפו מערומי גוה והנה הוא מלא חברות ופצעי שבטים.
ויחרד הכליף ותפעם רוחו מן המראות האלה. והעניים שעינם השמאלית נקרה אמרו:
־ "טוב היה לנו ללון באשמנים מבוא אל הבית הזה המלא אסון ופגע".
ויפן הכליף אליהם וישאלם:
־ "למה זה ועל מה־זה?"
ויענו אותו:
־ "לבנו יסער מאד מהמראות הנוראים האלה".
– "האם לא בני בית אתם בזה"?
ויענו הדלים את הכליף:
־ "זרים אנחנו פה; אל נכון האיש הזה היושב על ידנו הוא בן־בית פה".
ויענם הסבל:
– "חי ה', כי בפעם הראשונה באתי היום לפנות ערב אל הבית הזה. ומוטב היה לי לו לנתי בגיא צלמות".
ויאמרו כלם פה אחד:
– " הלא אנחנו שבעה אנשים, והנה רק כשלש נשים, נשאלה את פיהן פשר הליכותיהן האל, אם תגדנה טוב, ואם לא נכביד עליהן את אכפנו ונוציא מפיהן על כרחן את פתרון החידות האל.
הדבר הזה מצא חן בעיני כלם, רק בעיני דשפר לא ישרה עצתם. ויאמר אליהם:
– "לו בקולי שמעתם, נניחה להן לעשות את שלהן, כי אנחנו רק אורחים בצל קורתן, והנה בחסדן אספו אותנו אל ביתן, בתנאי, כי לא נפריען ממעשיהן ולא נשאל על אודות דברים שלא לנו הם, ובכן עלינו לקים הבטחתנו. הלא עוד מעט ויהיה בקר וילך כל אחד מאתנו אל דרכו".