לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ויפן אל הכליף ויקרץ אליו ויבאר לו בקרצו עין.
–"הלא כעבר שעה אחת יהיה בקר, ובבקר תוכל לחקור ולדרש על אודותן ועל אודות הליכותיהן בליל זה".
אך הכליף לא אבה לשמע לעצתו ועמד על דעתו הראשונה באמרו:
־ אחת גמרתי, לדעת עתה את כל הנעשה פה, כי לא אוכל עוד להתאפק ולמשל ברוחי".
ויועצו הכליף והסבל עם עורי העין כלם יחד לאמר: ־ "מי ישאל ואת מי נשלח?"
ויחלטו למלא את יד הסבל. עוד המה מדברים והאחיות התבוננו אליהם, ותקראנה:
־ "הוי גברים! על־מה אתם נדברים יחד?"
ויקם הסבל לקראתן וישתחו ויאמר: ־ "בי גבירותי, הנני שלוח אליכן מאת כל האורחים להשביע אתכן בשם ה' להגיד לנו פשר מעשיכם הזרים. למה האחת מהן הכתה את שתי הכלבות ואחרי כן נשקה אותן, ומאין לשנית מכות שבטים כאלה?
העלמה פנתה אל כל האורחים ותשאל: ־ "האמת, כי הוא שלוח מכם לדבר את דבריו בשמכם?"
כלם מלבד דשפר ענו פה אחד:
־ "כן, אנחנו מלאנו את ידו לשאל את אשר שאל."
ותכעס גברת הבית ותקרא:
– "אורחים! אתם עכרתם אותנו, האם לא אמרנו לכם טרם באתם בצל קורתנו, כי לא תשאלו על ענינים שאינם נוגעים לכם, ואז לא תשמעו דברים שלא ייטבו בעיניכם? המעט מכם, כי האכלנוכם לחם ונשק אתכם יין, כי הרהבתם עוד להרעימנו ולחלל מוצא שפתיכם?!"
ובדברה את הדברים האלה חשפה את זרועה, ותך שלש פעמים על הרצפה. כרגע נפתחה דלת נסתרה, ושבעה עבדים וחרבות שלופות בידיהם באו אל האולם. ותקרא גברת הבית:
־ "אסרו את האנשים האלה הפושקים שפתים יותר מאשר הרשינו להם. כרגע הקימו שבעת העבדים את מצותה וישאלו אותה:
– "גברתנו, תני לנו רשות להסיר את ראשם".
ותען אותם:
־ "חכו לי עת קטנה, עד אשר אשאלם מי ומאין המה, טרם אסיר ראשם מעליהם".
ויתחנן הסבל אל גברת הבית: