לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ויהי ממחרת הבקר ולא חפץ השור לאכל המץ אשר שמו לפניו ולא מש ממקומו. וישמע קול כחולה. ויצו הסוחר, אשר שמע אתמל את שיחת בהמותיו, לקחת את החמור תחת השור לעבוד אתו עבודת השדה, גם לתת באבוס השור את הכרשינים. ואת החמור האכיל מספוא גרוע כאשר האכיל את השור עד הנה. ויהי בערב כשוב החמור מעבודתו בשדה פגשו השור בסבר פנים יפות, ויודה לו על עצתו הטובה ויספר לו, כי חייו ביום הזה היו נעימים כימי חג ומועד; כי ביום הזה שבת וינח מנוחת שלום ושלוה. החמור לא ענה אותו מאומה, כי היה עיף ויגע מרב עבודתו, אשר לא הסכין עמה עד כה. וביום המחרת עשה לו האכר כמשפט יום הראשון. ויבא החמור לפנות ערב לאורוה בלי כוח. ויפגשהו השור גם בפעם הזאת בצהלה ובתודות מאין הפוגות על עצתו המחכמה ויראהו אבוסו אשר בו היו כרשינים טובים. אז פתח החמור את פיו ויאמר:
– אבל היודע אתה את אשר שמעתי היום בשדה את אדונינו מדבר על אודותיך? הנה הוא צוה את עבדו לאמר: אם יקשה השור את ערפו גם ביום השלישי, תובילהו אל הטבח ותמכרהו לשחיטה, על כן עצתי לך לבל תסתולל עוד מחר באדוניך, כאשר עשית זה פעמים, כי בנפשך הדבר הזה.
השור הודה לחמור על חסדו אשר גמל עליו להודיעהו על דבר האסון הצפוי לו בעוד מועד, ויחל לאכל בתאות נפש להראות, כי בריא הוא. ואדוניהם שמע גם בפעם הזאת את הדברים אשר נדברו ביניהם. ויבא ביום המחרת הוא עם אשתו בבקר אל האורוה לראות בתשובת השור. ויהי בבא האכר לקחת את השור וינע בזנבו בשמחה וירקד הנה והנה עד כי צחק הסוחר בקול גדול מאד, ותשאלהו רעיתו:
– מה־תצחק?
ויען הסוחר:
– לו ידעת את כל אשר אנכי יודע, כי אז לא השתאית לצחוקי. אבל להגיד לך זאת לא אוכל, כי ביום ספרי זאת אמות.
ותפצר בו אשתו ותאמר: