אשה מספרתמאת (By) אנטון צ'כוב
יציאה לספריה (Exit to Library)

אשה מספרת

סופר עברי מודרניסט ומתרגם · Hebrew modernist prose writer and translator
מהירות (Speed):0 WPM
דיוק (Accuracy):100%
זמן (Time):00:00
התקדמות (Progress):0%
לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
בכיתי בקול רם ולחצתי את רקותי ושפתי היו מפטפטות:
 רבונו־של־עולם  רבונו־של־עולם, אבדו החיים
והוא ישב אצלי מחריש ולא אמר לי: "אל תבכי". הוא הכיר היטב, כי לבכות צריך ולבכות באה העת. אנוכי הבטתי אל עיניו ואראה, כי צר לו עלי; ואנוכי חמלתי עליו ורחמים גדולים היו בלבבי לאדם חלכה זה, אשר בשל פחדנותו החולנית לא ידע לעשות לא את חיי אני ולא את חייו הוא.
כשלוויתי אותו אחר־כך אל הפתח נדמה לי, כי טיפל בפרוזדור יותר־מדי בלבישת אדרתו. פעמים אחדות נשק דומם את כפי והביט הרבה בעיני הבוכיות. אני חושבת, כי זכור זכר באותה שעה את הסופה ועיניו ראו את זרמי־הגשם האלכסונים ואוזניו הקשיבו את צחוקנו הצוהל ופני אז רפרפו לנגדו. את נפשו היתה להגיד לי מה, והוא היה שמח מאד אלמלי הגיד; ואולם הוא לא הגיד לי מאומה ורק בראשו הרכין ואת ידי לחץ. בכוח. האלוהים אתו!
אחרי שובי אל חדרי חזרתי וישבתי אל המרבד אשר אל האח. הגחלים האדומים כוסו באפר והתחילו דועכות. החלונות התיזו ביתר־זעם מקרח והרוח התחיל משיח ביללה ומספר מה בארובת האח.
נכנסה השפחה ואמרה בלבה כי נרדמתי ותקרא לי בשמי