לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
מר שועל עשה לו סעודה
כי הזמין אל נוהו אורחת כבודה,
הלא היא חסידה הדודה;
ואולם הכרה לכבודה
לא היתה מלאה דשן ונחת
(כי קמצן מר שועל במעונו),
ולפניו ולפני האורחת
אך הגיש מעט מרק בצלחת.
חסידה אז רעבה
ומרק מה־אהבה!
אך לשוא התדפקה בבדי חרטמה
על שולי הצלחת שטוחה,
כי מכל עמלה לא נשאה מאומה;
מר שועל אך ישב במנוחה
וילקק וילקק בלשונו
עד בלתי השאיר לה אף טפה.
ותשמר חסידה הדבר בלבה,
ולמחר קראה לו לארחת הצהרים.
'בכל חפץ לבי' – לה ענה מר שועל בחבה,
'בין אחים וידידים
הן אינם מקפידים
בקטנות כמו אלה'.
וכעת הצהרים
נשא חיש הרגלים
עד מעון חסידה
הידידה.
והוא בא ויברכה ויהלל טוב טעמה,
כי ראה מאכלים שם כמה וכמה,
מעדנים פלאי־פלא:
בשר נא ומבשל, גם צלי,
צלי צפרדע וצלי האפרח
וירח וישכר מריחם הניחוח;
והוא רעב אז, רעב עד לחלי
(זו מחלה נושנה,
שדבקה בשועל זה ימים על שנה).
והנה כבר ערוך השלחן במעדנים
וכרותים לנתחים הם קטנים
ושומים בבקבוקים עמקים
בעלי צוארים מאד צרים וארכים.
חסידה שם שלחה חרטמה
ותוצא ותאכל מעדניה;
מר שועל אך יושב – ומביט הוא אליה,
ונפשו הריקה עגומה,
כי צר פי הבקבוק מהכיל את אפו
ומבוא בו כפו.
כה ישב והביט והריח עד בוש