לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
על שפת פלג זך
שחק ילד רך,
קפץ וירקד ויהי אך שמח;
עודנו רוקד – מעדו הרגלים,
ופתע נפל אל המים
ובקול מר צורח.
לאשר ערבה שם צמחה
וסבך יונקותיה המימה שלחה;
וכרגע הילד הרך
נאחז בידיו שם בסבך,
ויהי תלוי בו וקורא:
'הושיעו! הצילו! אני, הה, טובע!'
והנה שם עובר המורה,
עובר וקול ילד שומע;
נשא המורה העינים וירא –
הילד תלוי וצועק בבכי מר:
'הוי חושו הצילו! הושיעו נא חיש!'
ואין איש.
ויחר אפו ויקרא לו בזעם:
'הוי, נער שובב! הוסר אך הפעם.
'וראה אחרית שובבות מבלי דעת!
'עוד רגע, הוי פרא, ונפשך טובעת, ־
'דמך בראשך!
'לבי אך ידאב לטובים, להוריך;
'מה רב טוב לבם, עזה אהבתם
'לך, בן סורר, ראשית תקותם!
'אך לו אבותיך לי שמע הואילו,
(והילד צועק שם: הה, חוסו, הצילו!…)
'כי אז מביתם הן גרשוך זה כבר!
(והילד תלוי ובוכה שם בכי מר…)
'הורים אמללים! אך עלימו לי צר!'
ואז, כאשר כבר כלה הדרשה,
שלח המורה את ידו ומשה
הילד בעת,
חצי חי וחצי מת…
נאה דורש! ראשית הושיעה,
אחר, אחר מוסר תביעה.