לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ומאז התחילה בין שני הצדדים מלחמת שכנים שתוקית, שנשתתפו בה אפילו עצים ואבנים דוממים המוטלים בתוך שתי החצרות. זה היה דלף טורד, ממושך ומיגע של מעשי איבה קטנים,סמויים מן העין, שאין צועקים עליהם – והם יורדים חדרי בטן כטפין של זפת בוערה. דומה, שאפילו כתלי שתי הדירות הוגים, בעד המחיצה הגבוהה שביניהם, שנאת מות אלה לאלה. כל אחד חורש בסתר על חברו וכל אחד מצפה דומם לחורבן קרוב ולמפלה גמורה של חברו.
בינתים וגגה הרקוב של דירת חנינא-ליפא נקרע קרעים שאינם מוטלאים. עמוד שדרתו נתעקם ונשבר ובשפועי צלעותיו נפרצו חורים מפולשים. ואימתי? בעצם ימות הגשמים, ובעונת האוזים, כשתחת כפת הגג יושבים אצלו ומקרקרים בלוליהם כתשעים וחמשה אוזים! נזדרז חנינא-ליפא ועשה בחכמה, ומלמעלה לגג הישן של תבן – תלה כעין סוכך, גג חדש של רעפים. הגג הקודם נשאר אחר כך בהויתו זמן מרובה, אלא שהיה מתנונה והולך מאליו: ציפה-לאה היתה מפקעת ממנו פקיעין פקיעין של תבן לחריכת אוזים ולשפשוף כלי חרס. והגג החדש תלוי ועומד בנס על גבי-ארבעה כלונסאות, כעין בריה בפני עצמה, עד היום הזה.