לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
משפשפת היא את הכלים ומקרצפת בכל כחה וחמתה, ובמהירות, במהירות, כשמרפק ידה העסקנית מפזז בשעת מעשה באויר… ופתאם היא מתחילה להוציא מתוך איזו מטמורה מיני שקים בלים, שומטת מבפנים וזורקת לחוץ, עד שגל גדול של סמרטוטים נערם לפני פתחה. ובעוד רגע והנה היא מחזרתם אחד אחד למחבואם הראשון – וגל הסמרטוטים כלא היה. פגעה בינתים במארינקא – והיא חותמת צביטה חריפה בבשרה. נזדמנה לה החזירה – והרי בעיטה בצלעה. הכלב שקוריפין רואה ומקבל עליו מרות מאליו: מתקפל הוא חרש במלונתו או מצמצם עצמו על תל האשפה מאחורי המלונה – והס! אין שקוריפין בעולם… יודע הוא, כלב זה, נפש בעליו בשעת זעם.
וחנינא-ליפא מצדו אף הוא נעשה פתאם עסקן ורודף סדר, מתלבש בזריזות ומתחיל טורח. איזו רוח רעה מטלטלתו בחצר אילך ואילך והוא עמל וגונח ומזיע – ואין נחת. עולם הפוך בחצרו! הכל מונח שלא כשורה והכל מוטל שלא כהלכה: "חבית זו, ימח שמה" – זועם הוא ומגלגל בדחיפת רגל איזו חבית רצוצה ומפולשת – "מקומה, לכל הרוחות, שם, אצל הארוה ולא כאן…" ופתאם – פק! – פקעה החבית ונתפקעו חוליותיה – ורגלו הימנית, המוגבהת לדחיפה, נשארת בטלה באויר, מתמלא חנינא-ליפא עברה ומתחיל זורק בחמתו את נסרי החבית בזה אחר זה כלפי הגדר של שקוריפינשטישיכא: טרח, טרח, טרח!