לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
– זורק וזועם: שרפה, מגפה, חולירא! … בעוד רגע והנה הוא גורר בכפיפת כל הגוף ובשברון חצי מתנים איזו דלת מרופטת, מגלגל מתוך אנחה ואנקה איזו אבן גדולה, מטפל ומתיגע באיזו קורה כבדה, שמונחת כנבלה באמצע החצר – ואין להזיזה ממקומה. הזעה כבר שטפתהו – והוא עדין מתחכם לה, לאותה קורה, משתדל ומתלבט מצדי צדדים להגביהה כל-שהוא, ויהא כחוט השערה. בנפשו הוא.
פעמים שהדבר נגמר בשלום. חנינא-ליפא, לאחר שהתפשט קפוטתו וחגר את מתניו – רקק לתוך כפות ידיו אחת ושתים, הסיט את הקורה היסט כל-שהוא – ודעתו נחה. אבל פעמים שטרח לבטלה – ואז תתגלע בין השכנים הקטטה הגדולה, זו שתחלתה קללות, צעקות וחרפות בחצר משני צדי הגדר, וסופה עפיפת אבנים וגזירין וכלי חרס משני ראשי הגגות. עזים ומרי נפש כנמרים שכולים מתגלים פתאם שני השונאים זה לעומת זה ברומה של השכונה: חנינא-ליפא במרום גגו הכפול שלו וכנגדו שקוריפינשטשיכא בין הבצלים והשומים ובתוך החמניות הגבוהות שבראש גגה שלה. באויר, מגג לגג, מתעופפים, לחרדת הצפרים שלמעלה ולתרועת העגלונים שלמטה, מרדות ומגרפות, קדרות ופכים, מערוכים ושחיפי עץ. חצר שקוריפינשטשיכא מתמלאת יבבה ויללה של כלבים וצריחת תרנגולים. שקוריפין מפרזל בשלשלת מזה, ציפא-לאה מתיפחת מזה. פרחי העגלונים שברחוב מריעים "הורא" – והשכונה היהודית כולה תהיה לחרדת אלהים ימים רבים…
ג