מאחורי הגדר
מהירות (Speed):0 WPM
|דיוק (Accuracy):100%
|זמן (Time):00:00
|התקדמות (Progress):0%
לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
הדבר לא עלה ברגלו והתחיל מילל בחשאי, כמי שאומר: "בואו ועזרני! " – ברגע זה נראתה בין האילנות מארינקא. הכלב הפקיע ראשו, רץ כנגדה ומשכה לצד הגומא.
"מארינקא!" – קרא נח בשמחה.
"נוי?!" – נבעתה מארינקא ועמדה מרחוק – "מה אתה עושה כאן?"
"מארינטשקא, בבקשה ממך…
"לך מזה. ותיכף ומיד" – הפסיקתו מארינקא בלחש ובחרדה – "הדודה בגן. לך ושוב מחר… בבקר… שקוריפין!"
ומארינקא שרקה לכלב ונעלמה עמו בין האילנות.
מלא צער חזר נח לביתו. כל הלילה בקש בלבו תחבולות, מה יעשה ויהרוס את החציצה שבינו ובין מארינקא. בבקר השכים והוציא מתחת מטת אביו את הקרדום הקטן. החביאו תחת כנף מעילו ונתחמק מן הבית. בחצר נתקל בחנינא-ליפא, שעמד אצל הבאר והשקה את הסוס מתוך דלי מוטה בידיו. זה הציץ עליו מתוך חשד וקבל את פניו ב"צפרא טבא" של "אבא":
"להיכן הרגלים, תכשיט?"
נח זרק כנגדו אף הוא מין הברה סתם, כלאחר יד, ופרח לו. אין פנאי – טס הוא אל הקרפף. כשבא לשם כבר נתמלא הקרפף אורה עזה, ואולם גדולי הבר שבצל הגדר סמוך למחתרת עמדו עדין רטובים ונוצצים בטלליהם. נח שקע בתוכם ונגש תיכף ומיד אל המלאכה: האחיז את ראש הקרדום בשפת הנסר למטה, במקום חבורה על-ידי מסמר לקורה התחתונה. ונתלה בכל כחו על הקת. הנסר פקע קצת ממקום חבורו ובינו ובין הקורה נחשפה מקצת שנו השחורה של המסמר, שלופה מקצתה. הסדק שבין הנסר לחברו נתרחב כדי הכנסת אצבע. מבין האילנות רשרשו ויצאו ברגע זה מארינקא וכלבה. נח גבר חילים: אחת, שתים, שלש – חרק! המסמר התחתון נעקר כלו, והנסר נשאר תלוי כעין וילון בעליון לבדו. נח סלק את ה"וילון" אל הצד. צנת הגן הטילה דרך הפרץ גל ערב על פניו הלוהטים. לפני הפרץ מבפנים עמדו מארינקא וכלבה.
"מארינקא!" – קרא נח בשמחה.
"נוי?!" – נבעתה מארינקא ועמדה מרחוק – "מה אתה עושה כאן?"
"מארינטשקא, בבקשה ממך…
"לך מזה. ותיכף ומיד" – הפסיקתו מארינקא בלחש ובחרדה – "הדודה בגן. לך ושוב מחר… בבקר… שקוריפין!"
ומארינקא שרקה לכלב ונעלמה עמו בין האילנות.
מלא צער חזר נח לביתו. כל הלילה בקש בלבו תחבולות, מה יעשה ויהרוס את החציצה שבינו ובין מארינקא. בבקר השכים והוציא מתחת מטת אביו את הקרדום הקטן. החביאו תחת כנף מעילו ונתחמק מן הבית. בחצר נתקל בחנינא-ליפא, שעמד אצל הבאר והשקה את הסוס מתוך דלי מוטה בידיו. זה הציץ עליו מתוך חשד וקבל את פניו ב"צפרא טבא" של "אבא":
"להיכן הרגלים, תכשיט?"
נח זרק כנגדו אף הוא מין הברה סתם, כלאחר יד, ופרח לו. אין פנאי – טס הוא אל הקרפף. כשבא לשם כבר נתמלא הקרפף אורה עזה, ואולם גדולי הבר שבצל הגדר סמוך למחתרת עמדו עדין רטובים ונוצצים בטלליהם. נח שקע בתוכם ונגש תיכף ומיד אל המלאכה: האחיז את ראש הקרדום בשפת הנסר למטה, במקום חבורה על-ידי מסמר לקורה התחתונה. ונתלה בכל כחו על הקת. הנסר פקע קצת ממקום חבורו ובינו ובין הקורה נחשפה מקצת שנו השחורה של המסמר, שלופה מקצתה. הסדק שבין הנסר לחברו נתרחב כדי הכנסת אצבע. מבין האילנות רשרשו ויצאו ברגע זה מארינקא וכלבה. נח גבר חילים: אחת, שתים, שלש – חרק! המסמר התחתון נעקר כלו, והנסר נשאר תלוי כעין וילון בעליון לבדו. נח סלק את ה"וילון" אל הצד. צנת הגן הטילה דרך הפרץ גל ערב על פניו הלוהטים. לפני הפרץ מבפנים עמדו מארינקא וכלבה.
דילוג (Skip):