לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
אחר כך רץ מיד אל הארוה, שחציה מאבוס לחזירים, לראות את גוצי. לצערו, נמצאת הארוה נעולה, והציץ לתוכה דרך סדק. ריח חריף של זבל חם עלה באפו. וכשהבחינה עינו בתוך האפלולית את הסוס הקטן העומד על אבוסו ולועס – לא יכול עוד לזוז משם: "אוי, אוי,,, גוציניו" – התחטא בקול חנינה כשהוא עומד ומציץ. מן הארוה נגש בחשאי, על ראשי אצבעותיו, אל אחד מסדקי הגדר והציץ דרך בו לחצר אביו. הדבר נראה לו משונה, שהוא עומד כאן מצד זה בחצר הגויה ומציץ לתוך חצר אבא. אלו ידעו אבא ואמא בדבר! … חצר אבא וכל מה שבתוכה – אף הם נראים לו עתה דרך הסדק בפנים חדשות. גון אחר וסדר אחר – הכל מהופך משהיה. הנה אבא בעצמו. חי-חי-חי, נח שקע ראשו בין כתפיו ושחק בחשאי בינו לבין עצמו – אבא עומד לו שם בין הקורות ואינו יודע כלום. כשאני רוצה אני מעוה פני ושולח לו לשון – קוקו! קוקו!
חנינא-ליפא החזיר ראשו לאחוריו כמשתאה – ונח נבעת ונצטדד. לבסוף סר משם בחשאי והצמיד פניו לזגוגית החלון של דירת שקוריפינשטשיכא, סוכך מכאן ומכאן בכפות ידיו. הכל דומם ומתנמנם שם מבפנים: המטה המוצעת עם כסתותיה וכריה המרובים שעולים עד לתקרה, הארגז הכבד המצופה רקועי פחים ומחושק ברזל ומנעול גדול תלוי עליו, השלחן והספסלים הלבנים של עץ, האיקונין שעל הכתלים. נח הסיר את פניו מעל החלון ועיניו בקשו את מארינקא. היא היתה יושבת כדרכה על האצטבא ולרגליה רבץ שקוריפין.