לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ראובן-הירש ותלמידיו פשטו לבקשו בכל הפרבר ומחבואיו, בתחום וחוץ לתחום, עד שהגיעו לכלבים וחזרו. ציפא-לאה כמעט שיצאה מדעתה. איומה כלביאה פרצה לתוך "חדרו" של ראובן-הירש ומגרפה בידה. השכנים קפצו ויצאו מיד וחברו על החלונות. "היכן הוא השכור? " – צעקה בקול מר, מנענעת במגרפה כלפי ראובן-הירש, שישב בירמולקתו בראש תלמידיו ועיניו בלטו מפחד פתאם – "היכן הוא רוצח בני? הניחו לי, בני-ישראל, הניחו לי ואהרגנו! אין לי אלא להרגו! …"התלמידים פרחה נשמתם, והרבי קפץ ממקומו בבהלה – בה, מה – ואין בלשונו מלה. איבריו נשתתקו. המגרפה מרחפת כנגד עיניו, והוא עומד זחיל ודחיל, הולך ונרתע קמעא קמעא אחורנית, מבקש בעיניו מנוס ואינו מוצא.
פתאם נתגבר הרבי כארי ובקפיצה אחת פרח לו דרך החלון לחוץ ונתחבא ב"בבית-הכסא". בקרנות מקום זה עשוי הרבי לאחוז בכל שעת סכנה גדולה, כגון בכניסת שוטר וכדומה. לתלמידים היתה אורה! פעם בפעם יצא אחד מהם לקבל פני רבם היושב ומרתת בבית מקלטו. כל אחד נתאוה לראותו בכבודו. "מותר לצאת?" – שאל הרב בלחש כל אחד מתלמידיו הנכנסים. – "חלילה וחס! סכנה! ישכב הרבי, ישכב!"
כל היום היתה ציפא-לאה מחזרת עם שלוחיה בפרבר ובקשה את בנה. לערב נטפל אליה גם חנינא-ליפא. בקשו בגנות ובקרפיפות, פשפשו בבורות ובחריצין. את כל כלבי הפרבר החרידו עליהם – ולבטלה.