לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
מארינקא הורדה וננעלה שוב במרתף האפל של הלב – ולאורך ימים.
המלמד החדש, שבידו נפל נח עכשיו, היה בטבעו מן המקילים, איש טוב ומיטיב, בעל מרה לבנה ומצונן. התלמידים היו מתעללים בו – אבל אין בכך כלום, "כשאין אתרוג", אמר חנינא-ליפא "יוצאים בבולבוס".
עד פרשת "ויחי"– נהג העולם כמנהגו. "סדרה" הולכת ו"סדרה" באה, התלמידים מחליקים רוב היום על-גבי הקרח ועושים שם מלחמות את תלמידי ראובן-הירש – והרבי מקבל שכר-לימוד עם דמי חנוכה ופורים במלואם ישן בכל יום שנת הצהרים לבטח. פעמים מתגנב נח אל החדר בשעה שהרבי ישן, ובמעמד כל התלמידים, הוא תולה למעלה ממטתו של רבי, כנגד פניו ממש, צרור קטן של שלג כרוך במטלית. הצרור מטפטף על פני רבי: טיף, טיף, והרבי, מתוך תרדמה, סוטר לו כל פעם על לחיי עצמו, כמבריח זבוב… התלמידים מתפתלים בחבלי שחוק ורבי מתעורר בבהלה: הו-הא, מי כאן, מה כאן?… טלו את החומשים… בימי שחיטת אוזים ציפא-לאה שולחת בשכר זה "לרבי" תוספת חנם: מנה יפה של גלדי שומן. כך היה העולם נוהג עד פרשת "ויחי".