לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
וביום החמישי בערב, פרשת "ויחי", בפסוק "ואני" – אירע האסון: תחת "ואני – און איך יעקב", כמו שהורה הרבי לנגן ולתרגם חמשה ימים רצופים, נזרקה פתאם מפי נח: "ואני – און איך ואני". טעות גוי זה של חלול שם הקודש יעקב אבינו בשם הטומאה של איזה "ואני" מפרבר הקצפים העבירה על דעתו אפילו את המלמד הטוב והמקיל. היתכן, היתכן? בקצור, יצא מגדרו ובקש לתת לנח מכת לחי. הקדימו נח ונתן לו תחלה – וברח.
הוא ברח, אבל השם "ואני" רדף אחריו כל ימי סוף החורף ההוא ותחלת הקיץ שלאחריו. כל הנערים קראו לו מעתה "ואני". נח התחיל אורב להם במבואות ומתנפל עליהם משם. כשירדו עם רבותיהם אל הנהר לרחיצה שסה בהם, הוא וחבריו מן "השקצים", את כלבי הפרבר וזרק בהם אבנים. הכל ראו שבלא מלחמה מכרעת אי-אפשר, ובאחת משבתות הקיץ פרצה המלחמה.
אל המגרש הירוק שבין השכונה לפרבר הקצפים – המקום המוכן למלחמות – יצאו באותה שבת לפנות ערב משני צדדים שונים שני מחנות: נערי בני ישראל ובראשם נט"קא גנב מצד זה, והשקצים של הפרבר עם "ואני", זה נח, ומקרקא בראשם מן הצד שכנגד.
החמה נטתה לשקוע. המגרש הירוק עם ציציו הצהובים הפך אדום. באויר העולם, למעלה מן העיר, הודלק צלב הזהב. שני המחנות עמדו נכונים.