מאחורי הגדרמאת (By) חיים נחמן ביאליק
יציאה לספריה (Exit to Library)
מהירות (Speed):0 WPM
דיוק (Accuracy):100%
זמן (Time):00:00
התקדמות (Progress):0%
לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
והידים, ידי יעקב, רפו. החמה שקעה בינתים – והמשומד לא הומת. עם חשכת בין-השמשות היה מחנה האויב הולך ורב. מארבע רוחות גברה נבחת כלבים זעומה, הולכת וקרבה, הולכת ומקפת מסביב. אל תוך נהם הפעמון הגדול נפלו פתאם ב"גלין-גלן" שלהם הצלצלים הקטנים. נערי בני ישראל לבשו חרדות וברחו מבוהלים לבית-המדרש שבמבוי "למנחה ומעריב" ונח שב עם חברת השקצים לפרבר הקצפים.
כל הערב ההוא ישן בין השקצים כאבל בין החתנים וכאלו הוא היה המנוצח. כמעט שבכה. אחר ההבדלה, בא חנינא-ליפא לשם בעגלתו, להשיב את נח אל ביתו. נח לא סרב והלך אחריו מיד. כל הדרך ישבו שניהם בעגלה מחרישים. כשבאו הביתה, הניח חנינא-ליפא את העגלה וסוסה כמו שהם בחצר ואת נח הכניס לארוה ונעל את הדלת מבפנים. מה שעשה לו שם – לא ידעו כי-אם כתלי הארוה ויתדות האופנים שמוטלות שם באפלה. לאחר מעשה יצא משם חנינא-ליפא ופניו וידיו מלוכלכים בדם, וביציאתו נכשלו רגליו בגופת ציפא-לאה ששכבה לפני הסף והיא מתעלפת…
ונח הובא לבית בידי שכנים כשהוא מרוסק איברים ומת למחצה…
ח
כשני חדשים היה נח מוטל במטה. וכששב לאיתנו ויצא ביום קיץ אחד לחוץ – ראה את עצמו בודד מכל צד. חבריו הקודמים היו מתרחקים ממנו כמלוא עינם, המלמדים משכו את ידיהם ממנו לחלוטין.