לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
"ה"בחור" נועץ בו שתי עינים דולקות ומתאדם.
"חה-חה-חה" – גיחך החרומף וטופח על שכמו – אכן 'בר חברה' אנתה…"
ולאחר הסעודה, כשהיה חנינא-ליפא מוטל במטתו כקורה ונוחר וציפא-לאה נטרדה בפנוי כלים – יצא נח להתרוח קצת בחצר. מתקשה היה בבגדיו החדשים ולא מצא מקום לעצמו. שלא מדעת הגיע לסמטא שבין הבית ולגדר; כמדומה, שממעל לגדר נצנץ שם רגע אחד ראשה הצהבהב של מארינקא. לבו נרתע בו מתוך הנאה מסותרת. "ודאי עלתה לראות, מה השמחה בביתנו, אבל היאך עלתה? בסולם?"
נתאוה נח לטפס על הגדר ולראות בעיניו – אבל מיד נזכר ב"תפלין" וסר משם. בשרו הרגיש שוב בבגדיו החדשים. כל היום היו מצירים לו. ובלילה כשנפטר סוף סוף מהם, ונתגלה לעצמו לפני מטתו בלבניו החדשים, הרגיש רוחה נעימה בכל בשרו. כשעלה ושכב, קפצה ועלתה פתאם במחו השאלה החרומפית של מאטי פונפי, כלשונו וכהברתו: "בחור, מבנקש אנתה…"; מהר נח ונתעטף יפה יפה בשמיכה – אבל השאלה המזוהמת בוקעת גם לשם אל תחת השמיכה. היא לבשה פרצוף שעיר וחרומפי, שמגחך כנגדו בשנים צהובות: "בחור, מבנקש אנתה…", ובעוד רגע והנה היא משתרבבת לפניו בדמות אברך בעל פיקה, שעומד מטושטש בחלוקו ותחתוניו באמצע הבית… נח מפרפר משחוק כבוש, ומן המרתף הנעול בחצר שקוריפינשטשיכא מארינקא שולחת לו פעם בפעם ראשה וקוראת: קוקו!…