לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ובאחד מן הימים השכים נח ויצא בלא תפלה למקום שיצא ולא שב אלא לסעודת היום. "תפליו" החדשות עם ריח העטרן הנודף מרצועותיהן נשארו היום הזה, וגם ימים רבים אחרי כן, מונחות בנרתיקן בלא תשמיש.
בשכונה יצא רנון. איש לא ראה דבר ואיש לא ידע דבר. אדרבה, הכל ידעו שלא היה דבר ולא יכול להיות – ואף-על-פי-כן היו הכל מרננים. הרנון הגיע גם לאזני שני השכנים, אף-על-פי שאיש לא הגיד להם. שני השכנים ידעו אף הם שאין דבר, ואף-על-פי-כן… על מריבת הדמים שבין השכנים נוספה מריבה חדשה: מריבה ארוכה ואכזרית שבין אב לבנו ושבין "דודה" לאסופתה.
ט
עברו עוד כארבע שנים. ביתו של חנינא-ליפא כבר נתעקם קצת בכתפו אחת, אבל למעלה מן הגג הישן חבוש עתה לראשו גג חדש. החצר נתרחבה מאחוריה ומגעת עכשיו מצדה אחד עד לגנה של שקוריפינשטשיכא. במקום ההוא, על מצר הגן ממש, עומד עתה אף בנין חדש, כעין דיר לנגב בו עצים, ובדופן שמאחוריו, סמוך לארובה קטנה ורבועה, שיש בו מלמעלה, מתחכך גופו של אחד מאילני הערלית. הדיר נצטרף לארוה הישנה ושניהם נעשו כמין בנין ארוך אחד, שמגיע עד הגן ודוחק את גדרו… צבורי העצים שבחצר נתרבו וגבהו אף הם, וחנינא-ליפא, שנזדקן קצת, ואזנו אחת מטפטפת וסתומה במוך, אינו מוצא בהם עוד את ידיו ואת רגליו. הדירה של שקוריפינשטשיכא שקעה עוד טפח באדמה ומחיצות החצר גבהו מאליהן… הגויה הזקינה אף היא, קומתה נכפפה וכחה תש. הכלב שקוריפין מפרזל בשלשלת ולבו רע עליו. ונח ומארינקא, שגדלו בינתים וחמדו זה את זה בלבם, נעשו זהירים בארחותיהם יותר ויותר.