לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
אבל נח אינו משגיח בריבות שבשכונה. נח שותק ואין יודע מה בלבו. בין הבריות אינו מתערב ועם העגלונים אינו מרבה שיחה. ופעם אחת נסתכן עגלון בחור ונסה לרמז לו "א-א-א" על פרבר הקצפים, כלומר, "א-א-א- על השקצות" – נתן בו נח את עיניו ונקרש דמו.
"מה אתה אומר, מצורע?"
"א-א-א, איני אומר כלום, כלום איני אומר", גמגם ה"בחור", כשהוא הולך ונרתע לאחוריו עם השוט שתחת בית-השחי.
רוב הימים אין נח נראה בשכונה ואינו בא באנשים. בשבתות ובימים-טובים הוא הולך לבית-המדרש ועומד שם יחידי, מן הצד, במקומו הקבוע אצל חלון צפוני מערבי. כל שעת התפלה הוא עומד על רגליו, מביט בשתיקה לסדור'ל ואינו מנענע אפילו בשפתיו. בשעת ההפסקות אינו יוצא אל הפרוזדור, וכשחוזר אביו מן התפלה לבית, כבר הוא מוצאו שם…
בשאר הימים הולך נח למקום שהולך ועושה מה שעושה – ואין חנינא-ליפא בודק אחריו. רשותו של האב פקעה מעל הבן מאליה, ואין איש יודע אימתי. ציפא-לאה בלבד עדין עינה עליו מרחוק, סורגת את הפוזמק ונאנחת בחשאי…