לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ואולם נח אינו מרבה עכשיו בהליכה וביציאה. בחצרו של חנינא-ליפא, מאחורי הבית, סואר אחד של קרשים יש, סואר גבוה מחבריו, שרואים מעליו כל מה שבחצר הערלית – ובראשו מוטל נח רוב שעות היום. אין יודע למה הוא מוטל שם, אלא נח בלבד: מראש מצפה זה עיניו מדברות עם עיני מארינקא.
עם הנץ החמה, משיזהיבו בראש הגג של הגויה פני החמניות וזריהן – מארינקא עוזבת את מלונתה בגן ומתגלה בחצרה. יוצאת היא בשעה זו עם כליה וחבילתה הקטנה ללכת השדה, ובאותה שעה כבר עומד לו נח, זקוף כתורן, בראש הסואר ומקבל במאור עינים פני חמה ופני מארינקא כאחד. היא מלמטה, בריאה וחכלילית, שוחקת לו ומתאדמת, והוא ממרום, שחרחור ולבן שנים, מגחך לה אף הוא, מנענע לה בבלוריתו "צפרא טבא" ומשלחה בעיניו עד צאתה.
ותיכף ליציאתה – נח משתטח בראש הסואר וקובע עיניו בחצר שנתרוקנה. יודע הוא שלא תשוב מארינקא עד הערב, ואף-על-פי-כן הוא שוכב ומסתכל. בחצר חנינא-ליפא כבר ממשמש ובא המונו של בקר. השפחה חולבת את הפרה ומוציאתה לעדר. הזקן מושך את הסוס בבלוריתו מן הארוה אל הבאר ומדבר אליו מתוך זקנו גויית, כדרכו. ציפא-לאה מהל'קטת לתרנגולים וקוראת "ציף-ציף" – ונח עדין אינו זז ממקומו. כשהוא מתעורר לרדת – החמה כבר עומדת ברום הרקיע, ובחצר, משוקעות בין הסארים, עומדות, פרוקות וטעונות למחצה, שתים שלש עגלות של קרשים.