לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ופעמים שהיה נח מתחמק ונעלם פתאם מן החצר. ציפא-לאה כשהרגישה בדבר, היתה יוצאת מתוך דאגה כמוסה לבקשו. לבסוף היתה מוצאת אותו תחת כפת הגג של הארוה החדשה. יחידי היה מוטל שם בעלטה, שוכב משוקע בתוך השחת ומציץ דרך הארובה הקטנה לגן שקוריפינשטשיכא או לקרפף השמם.
"מה לו שם בעלית הגג?" דאגה ציפא-לאה וחשדות סתומים עלו בלבה.
והיא החליטה שלא להסיח ממנו עינה. נתברר לה, ש"הילד", טעון שמירה מעולה דוקא בשעה שמארינקא מתגלית בחצרה או בגנה. זו הרי כבר גדלה והיתה לבחורה נאה ובריאה… בין-השמשות, כשהיא שבה מן השדה,וכלי מלאכתה, מכוש או חרמש, על כתפה, מיד נח צץ ומתגלה אצל הגדר, בפנת הגג או בשאר מקומות נעלמים, שהוא יכול משם לבוא עמה שעה קלה בדברים. נתנה ציפא-לאה לבה על הדבר, וכשישבה פעם אחת בצהרים על המפתן וסרגה פוזמק, אמרה פתאם לבעלה היושב בצדה:
"יודע אתה, חנינא-ליפא, כמדומה שצריכים להשיאו אשה…"
"את מי?"
"את הילד, את נח…"
"מזל טוב! אין לך פנאי, יהודית?"
"לך הרי יש לעולם פנאי…"
וציפא-לאה החליפה את הצנורא מיד ליד ונתאנחה… ובאותה שעה היה נח מוטל לבדו בתוך השחת בעלטה, תחת כפת הגג של הדיר, פורס כזיתים משיורי חלת שבת וזורקם דרך הארובה הקטנה לתוך הגן.