לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
שם בתוך השיחים מלמטה עמד יחידי הכלב שקוריפין, ראשו ועיניו למעלה, כלפי הארובה, ופיו הפתוח קולט את הפרוסות מן האויר. הגן שתק בדמי צהרים, האילן הסמוך לדופן הדיר נשען בקצה נופו על שפולי הגג ולא זע. מתחת לתקרה מלמטה, נשמעו בלי הפסק בעיטות עמומות של טלפים בצירוף גריסת שנים והצלפות זנב: הסוס עומד שם על אבוסו, כוסס שבולת-שועל בחשכה ונלחם בזנבו עם הזבובים. דרך חורים מפולשים, ארובות קטנות לפסות רקיע, נכנסות ויוצאות פעם בפעם בדיצה ובצויצה סנוניות פרחניות, טסות רגע בחלל האפלולי והריקן של הדיר: צויץ, צויץ, ושוב צויץ – ופורחות להן מיד. בתוך השחת ועל המעזיבה ובין שחיפי העצים מפוזרים פה ושם, כדינרים, כתמי זהר עגולים ומתמתחות רצועות דקות של זהב. באחת הפנות רועדת רשת דקה של עכביש… ומבחוץ ממרחקי שדות ומקשאות, דרך גנות וקרפיפות, נמלטים ומגיעים לכאן, ארוכים וקצרים, עזים ומרוכרכים, רחוקים וקרובים, פליטי קולות של נגינות שאין להם סוף, קטעי יבבות של שירות הפועלות בשדה… פליטים אלו, כשהם נופלים לכאן, אל אפלולית העליה, דרך הארובה הקטנה – הם נעשים גנובים ומתוקים כל-כך, ונכנסים כל-כך אל חביון הלב.