לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
האור זולף ומטפטף לשם דרך הסכך טפין טפין והצמחים השוטים שבתוכו מאפילים על-גבי עצמם בטרפיהם הגסים והרחבים ועושים שם מה שעושים… מפיל הוא את עצמו בפשוט ידים ורגלים לתוך חללו המצונן והאפל של בור זה. הדשאים סתר לו והוא שוכב ופניו למטה, כובש לחיו יפה יפה באדמה ונועץ צפרניו בעפרה התחוח והרטוב. נשמתו חוזרת באותה שעה לשרשה והריהו כאחד מגדולי קרקע, צמח את צמחי אדמה… בכל אחת משערות ראשו הוא גומע את ריחה של האדמה וכל דמי נעוריו מן האדמה יזעקו: מארינקא!
ומארינקא הולכת וגדלה, הולכת וכובשת את כל הרהוריו. עכשיו כבר נתונה לה חירות לצאת ולבוא כרצונה. אבל דוקא עכשיו אין המזל מזמן את שניהם למקום סתר אחד. אל הקרפף אינה יוצאת עוד. הדודה הרגישה בפרץ וסתמה אותו. ובגלוי מארינקא משתמטת מפניו. בבקר עיניה שוחקות כנגדו ומבטיחות, ולערב, כשהיא שבה מן השדה, היא והבטחתה נבלעות בצריף שבגן, מקום שמארינקא ישנה שם לילה, לילה. ידוע לו, שהיא יוצאת לפרקים גם לפרבר הקצפים, אבל לפניו לא נזדמנה שם. אפשר באמת יצא ויארוב לה באחד המבואות?…
י