לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
הבתים מימין ומשמאל לבשו צורה של שבת. חלון חלון ונרותיו הדולקים. הדירה של הגויה היא בלבד עומדת כמנודה: ללא חלון וללא נר. דומה ששאר בתי השכונה מציצים בה בחלונותיהם המאירים מתוך מין לעג דק של מיוחסים. ראשי גברים אינם נראים בעד החלונות. "אם כן", התנחם נח והפך למבוי של בית-המדרש, "שמונה-עשרה!"
במבוי פגש ביוצאי בית-המדרש. נתערב ביניהם והשתדל להמציא עצמו לפני אביו, אומר לו בקול רם, שלא כדרכו, "שבת טובה" והלך אחריו הביתה…
וכשעה אחרי הסעודה, כשהלבנה המלאה, לבנת ליל תמוז חם מנשוא, היתה עומדת ממעל לשכונה, ויהודים ויהודיות כבדי איברים התחילו פורשים זוגות-זוגות מן האכסדרות ונסגרים בחדרי-המשכב – אמר נח פתאם לאמו שהוא יעלה הלילה לישון בעלית הגג של הארוה.
"למה בארוה?" – חרדה האם ונסתכלה בעיניו הלוחשות של הבן.
"כך אני רוצה"
"אציע לך בפרוזדור".
"לא, כי בארוה"…
"תוף", רקקה האם "טירוף!"
והוא עלה לעלית הגג של הדיר. אף כר לא לקח עמו. כל הלילה לא עצמה ציפא-לאה עין. נדמה לה שגנבים בדיר. בקשה כמה פעמים להעיר את חנינא-ליפא ונתאפקה. מתיראת היא עתה מפני כניסתו של חנינא-ליפא לדיר…