לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ובדיר היה האויר מלא זעה חמה של זבל וכבד מנשוא. הסוס עומד באפלה הגמורה של המדור התחתון, מתיגע ובועט בלי הפסק את בעיטותיו העמומות, ונח שכב בעליה ונתלבט מקוצר רוח. שד אחד ענה בלילה את שניהם.
סוף סוף נשתתקה השכונה. נח הטה אזנו. דומה שהאילן הנשען בדיר מבחוץ מסרט בחשאי על הדופן. עמד והוציא ראשו מן הארובה. האילן הושיט לו בראש שרביט אחד, קרוב ביותר, שני תפוחים אדומים ובשלים, כמי שאומר: טול, שלך הם.
פשט נח ידו, שרבבה – ולא הגיעה. עוד כאצבע, עוד כאצבע – היד לא הגיעה.
עיניו התיזו ניצוץ. קפיצה אחת – והוא נפל לתוך אמבטי פושרת של דיו, אל האפלה המזיעה שבמדור התחתון. בעיטה בדלת – והוא מבחוץ. שוב עליה – והוא בראש הגג של הדיר, ושוב קפיצה – והוא בתוך הגן עצמו.
כל העליות והירידות באו פתאם ולא ארכו אלא כהרף עין. השיחים שבגן ננערו פתאם מתנומתם והתיזו ניצוצות לאור הירח. מבין צללי אילנות נגלו כחזיון לילה מארינקא וכלבה.
הצריף בלע בעוד רגע את שני בני השכנים. על הפתח עמד שקוריפין ושמר.
יא
ובאחד הלילות עמד נח וברח עם מארינקא?