לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
וכאן תוחב אחד מבעלי-דבריו של שקוריפין מקל בנקב, כנגד עיניו של הכלב ממש – והתגרה מתחלת. הם, הגבורים שמאחורי הגדר, קוראים מזה: "גיר, גיר, גיר…", כלומר: " גירא בעיניך, שקוריפין, אדרבה, צא נא והלחם בנו…" והוא, הכלב הקשור בשלשלת, הומה וחומר בחצר מתוך מעיו: ר-ר-ר-ר – מפרזל בשלשלת וכל עצמותיו נמשכות לקרב.
ומי יודע עד היכן היו הדברים מגיעים, אלולי שהיתה שקוריפינשטשיכא יוצאת ומברחת את הגבורים. לא שהם מתיראים מפני שקוריפינשטשיכא. כח אשה, אפילו אם היא ערלית – מה הוא! מפני מה הם מתיראים? מפני קולה.
לאמתו של דבר, כמעט שאין לה קול כלל. אבד אבד לה אבדה עולמית מתוך רוב קטטה בשכניה. לא נשאר לה אלא כעין בבואה מטושטשת של קול בצרוף רסיסים של צויחות דקות, מרוסקות מתוכן. מין תסיסה אריכתא זסשר"צית, ששופעת מתוך הגרון ונתזת על פניך כחול קלוי באש. מה שהיא מדברת וצווחת לא שמע אדם, אבל מורגש היה, שהערלית צווחת מלבה, בשארית כחה. דומה, כאלו גלגל חוזר בגרונה ומשחיזין עליו סכין: תסיסה, צויחה, ניצוצות פוקעין, האף מריח גפרית והשנים קהות קצת, כמי שאוכלים תפוחים חמוצים בפניו.