לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
– שמע, פאו־אמא – אמר זקן־האשפים. – אתה לא תוכל עוד לשחק את המשחק אשר יעדתי לך, כי נמלטת מידי בראשית הימים; לרצונך, אצוה על כל אבן וכל חור וכל אגדת־עשב בימים כלם והיו פוזט־טזק בטוח לך ולזרעך עד עולם.
ויאמר פאו־אמא: – יפה מאד, אך עוד לא החלטתי דבר. הבט! הנה האדם, אשר דבר אליך בראשית הימים. הוא הרבה עליך דברים, על כן קצרה רוחי ואברח, ורק בו האשם. מה יעשה הוא למעני?
ויאמר האדם: – לרצונך, אעשה בקסמי, והיו מצולות הים והיבשה גם יחד למשכן לך ולזרעך – כי אז תוכל להסתר בים וביבשה, כאחת.
ויאמר פאו־אמא: – עוד לא החלטתי דבר. הבט! הנה הילדה, אשר ראתני בבריחתי בראשית הימים. היא לא פתחה פיה ביום ההוא, על כן לא קרא לי זקן־האשפים לשוב, ועל כן באוני כל אלה. מה תעשה היא למעני?
ותען הילדה הפעוטה ותאמר: – טוב האגוז הזה אשר בפי למאכל. לרצונך, אעשה בקסמי, ונתנו לך מספרים אלה, החדים מאין כמוהם, כי אז תוכל אתה וזרעך לאכל אגוזי־הדו כאלה מבקר עד ערב, מדי עלותך מן הים אל היבשה; או תוכל לחפר לך פוזט־טזק, במספרים אשר אתך, באין אבן או חור בקרבתך; ואם תמצא את הקרקע קשה מדי, יועילו לך מספרים אלה עצמם לטפס ולעלות באחד העצים.