לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
לפני היות ימי־קדם קדמונים, הו חביבי ואהובי, היה היתה ראשית הימים; הם הימים בהם עשה זקן־האשפים את ראשית הדברים. תחלה עשה את הארץ; אחרי־כן עשה את הים; ואחרי־כן קרא לכל בעלי החיים, לצאת ולשחק לפניו. ויאמרו עלי־החיים: – הו, זקן־האשפים, במה נשחק? ויאמר: – אני אלמדכם. – ויקרא לפיל – הוא הפיל האחד והיחיד – ויאמר: שחק משחק הפיל – ויעש הפיל האחד והיחיד כן. ויקרא לביבר – הוא הביבר האחד והיחיד – ויאמר: שחק משחק הביבר – ויעש הביבר האחד והיחיד כן. ויקרא לפרה – היא הפרה האחת והיחידה – ויאמר: שחקי משחק הפרה – ותעש הפרה האחת והיחידה כן. ויקרא לצב־הים – הוא ב־הים האחד והיחיד – ויאמר: שחק משחק צב־הים – ויעש צב־הים האחד והיחיד כן. אחד־אחד קרא לכל החיות והעופות והדגים ומלמד לכל אחד ואחד את המשחק אשר ישחק בו.
אך לעת ערב, עת תתעיף כל בריה מעמל היום ולא תדע מנוח, בא האדם (עם בתו הילדה הפעוטה?) – כן, עם בתו הילדה הפעוטה, האהובה והחביבה והיא יושבת על כתפו, ויאמר: – מה המשחק זה לך, זקן־האשפים? ויאמר זקן־האשפים: – הו, בן־אדם, זהו משחק ימי־בראשית; אך אתה חכם ונבון מדי, לשחק בכמו אלה. – וישא האדם ידו בברכה ויאמר: – אמנם כן, הנני חכם ונבון מדי, לשחק בכמו אלה; אך תיטיב לעשות אם תצוה על כל בעלי־החיים לשמע בקולי.