לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
והנה, בעוד השנים מדברים זה אל זה, נחפז פאו־אמא הסרטן, שהגיע תורו במשחק, להסתלק הצדה, ויבוא במי הים, כי אמר בלבו: – אני אשחק את משחקי לבדי במצולות־ים, ולעולם לא אשמע בקול בן־האדם הזה. – לא ראהו איש בלכתו, חוץ מהילדה הפעוטה, זו נשענה על כתף האדם. והמשחק נמשך עד אשר לא נותרו עוד בעלי־חיים בלא הוראות; וזקן־האשפים נער את האבק הדק מידיו, ויתהלך בעולם לראות בבעלי־החיים, אם משחקים הם כהלכה.
הוא הלך צפונה, חביבי ואהובי, ומצא את הפיל האחד והיחיד חופר בשניו ורוקע ברגליו באדמה החדשה והטובה, שהתקנה בשבילו.
– קון? – אמר הפיל האחד והיחיד, ורצונו לומר: – הטוב הדבר אשר עשיתי?
– פיא קון – אמר זקן־האשפים, ורצונו לומר: – טוב מאד. – ויפח בסלעים הגדולים וברגבי העפר, אשר עקר הפיל האחד והיחיד, ויהיו להרי־ההימלאים הגדולים, והנה הנם לפניכם על מפת הארץ.
הוא הלך מזרחה, ומצא את הפרה האחת והיחידה רועה בשדה, שהתקן בשבילה, והיא לחכה בלשונה יער שלם בבת־אחת ותבלענו, ותרבץ להעלות גרתה.
– קון? – אמרה הפרה האחת והיחידה.
– פיא קון – אמר זקן־האשפים; ויפח בכברת־הארץ החשופה, מקום שם אכלה, ובמקום שם רבצה להעלות גרתה, ויהי המקום האחד למדבר הדו הגדול, והשני למדבר סהרה, והנה הנם לפניכם על מפת הארץ.