לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
הוא הלך מערבה ומצא את הביבר האחד והיחיד בונה סכרים בפי נהרות רחבי־ידים, שהתקנו בשבילו.
– קון? – אמר הביבר האחד והיחיד.
– פיא קון – אמר זקן־האשפים. ויפח בחולות ובסלעים, במקום שם נפלו הימה, ויהיו לאיי־החמודות בורנאו, צלבס, סומטרה, יוה ויתר איי הקבוצה המלאית, והנה הנם גם הם לפניכם על מפת הארץ.
ויהי היום, וזקן־האשפים ראה את האדם בא לקראתו, על שפת נהר פרק, ויאמר: – הו, בן־אדם! – השומעים כל בעלי־החיים כלם בקולך?
– כן – אמר האדם.
– השומעת כל האדמה כלה בקולך?
– כן – אמר האדם.
– השומע כל הים כלו בקולך?
– לא – אמר האדם. – מדי יום ומדי לילה מציף הים את נהר פרק, ומשיב את מימיו המתוקים לתוך היער ומתיזם אל כתלי ביתי; מדי יום ומדי לילה סוחף הוא את הנהר ושואב את כל מימיו לתוכו, ומשאיר בו רק רפש מתחת לדוגיתי ההפוכה. הזה המשחק אשר יעדת לו?
– לא – אמר זקן־האשפים. – זהו משחק חדש ורע מאד.
– הבט! – אמר האדם, ובעודו מדבר, גאה הים הגדול וישתפך אל נהר פרק, וישב את הנהר אחורנית, עד אשר סחף את כל היערות האפלים במרחק מילים רבים ויצף את בית האדם.