לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ויקח את המשוט בידו, אך לא היה כל צרך לחתר, כי זרמו המים בלי־הרף על־פני כל האיים, עד שהגיעו למקום בשם פוזט־טזק – לב הים – מקום הנקע הגדול המוליך מטה־מטה עד ללבו של עולם; ובנקע הזה צומח עץ־הפלאות פאו־ג'נגי, הוא העץ המצמיח את אגוזי־התאומים רבי־הקסמים. וזקן־האשפים טבל את זרועו, עד לכתף, במים העמקים והחמימים ומתחת לשרשי עץ־הפלאות נגע בגבו הרחב של פאו־אמא הסרטן. ופאו־אמא התכוץ למגע ידו, וכל הים כלו גאה ועלה על גדותיו, כאשר יעלו המים בקערה, בטבל ידך בהם.
– אח! – אמר זקן־האשפים. – עתה ידעתי, מי הוא זה המשחק בים. – ויקרא בקול: – מה מעשיך, פאו־אמא?
ויען פאו־אמא ממעמקים ויאמר: – פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה הנני יוצא לחפש את מזונותי. פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה הנני חוזר למערתי. ועתה הנח לי.
ויאמר זקן־האשפים: – אתה שמעני, פאו־אמא. מדי צאתך ממערתך, משתפכים מי־הים לפוזט־טזק וכל חופי האיים כלם נחשפים והולכים ודגי־הרקק הקטנים מתים, ורג'ה מוינג קבן, מלך הפילים, רגליו נרפשות. מדי שובך למערה ובשבתך בפוזט־טזק, גואים מי הים, ומחצית האיים הקטנים שוקעים במים, וביתו של האדם מסתחף, ורג'ה עבדאללה, מלך התנינים, פיו מתמלא מי־מלח.