לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ויצחק פאו־אמא ממעמקיו ויאמר: – אני לא ידעתי, מה רבה חשיבותי. מעתה אהיה יוצא שבע פעמים ביום, ולא ירגעו המים עולמית.
ויאמר זקן־האשפים: – לא אוכל לכפות עליך את המשחק, שיעדתי לך, פאו־אמא, כי נמלטת מפני בראשית הימים; אך אם אינך מפחד, עלה ממעמקים ונדבר דברינו.
– אינני מפחד – אמר פאו־אמא, ויעל ממצולות לאור הירח. לא קם עוד בעולם ענק כפאו־אמא – כי היה היה מלך הסרטנים כלם: לא סרטן סתם, כי אם מלך הסרטנים. הקצה האחד של שריונו הגדול נגע בחוף סרוק; וקצהו השני נגע בחוף פהנג; וקומתו גבהה מעשן שלשת הרי־געש! ובהתנשאו בין ענפי עץ־הפלאות, נתלש מן העץ אחד מפרות־התאומים הגדולים – אגוזים דו־חרצניים אלה, שברכת־נעורים בהם לאוכליהם – והילדה הפעוטה ראתה את האגוז צף על יד הדוגית, ותמשהו מן המים, ותחל לפצחו ולהוציא את גרעיניו מתוכו, במספרים של זהב.
– ועתה, פאו־אמא – אמר האשף – קסם לנו מקסמיך, וידענו, כי אמנם בריה חשובה הנך.
ויגלגל פאו־אמא את עיניו, ויחתר ברגליו, אך לא היה ביכלתו להעלות דבר חוץ מגלים בים, כי אף־על־פי שהיה מלך הסרטנים, אך סרטן היה ככל הסרטנים, וזקן־האשפים פרץ בצחוק.