לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
קפץ נקינג ממאורתו בעשבי־הבר וצעק: הסתלק מכאן!
אפור היה עורו ומכסה צמר רך וסמיך ולגאותו אין שעור: הוא רקד על גבעת־חול באמצע אוסטרליה והלך אצל האל הגדול נקונג.
הוא הלך אצל נקונג בעשר לפני פת־צהרים ואמר: – עשני שונה מכל החיה אשר בארץ; עשני אהוב וחביב ורצוי לכל בריה מאין כמוני, עד חמש אחר הצהרים, היום.
קפץ נקונג ועלה מן הרחצה באגם־המלח וקרא: – כדברך כן אעשה!
קרא נקונג לדינגו – הכלב הצהב דינגו – תמיד רעב, תמיד מכסה אבק באור השמש – והראה לו את קנגורו. וכה אמר נקונג: – דינגו! עורה, דינגו! רואה אתה אדון זה הרוקד על בור־הרמץ? רצונו להיות אהוב וחביב ורצוי לכל בריה. דינגו, אתה תמלא את בקשתו.
קפץ דינגו – הכלב הצהב דינגו – על רגליו ואמר: – מה, שפן בן־חתול שכמותו?
נשא רגליו דינגו – הכלב הצהב דינגו – תמיד רעב, מחיך כאנית־פחם – ורץ אחרי קנגורו.
נבהל קנגורו הגאה ונשא את ארבע רגליו הזעירות, כחץ מקשת.
בזה, הו אהובי וחביבי, מסתים החלק הראשון של ספור־המעשה.
הוא רץ דרך המדבר; הוא רץ דרך ההרים; הוא רץ דרך אגמי־מלח; הוא רץ דרך קני־הסוף; הוא רץ דרך עשבי־הבר; הוא רץ עד שחש ברגליו הקדמיות. לא היתה לו בררה אחרת!