לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ודינגו – הכלב הצהב דינגו, הוסיף לאוץ, הוסיף לרוץ, מבלבל עד מאד, רעב עד מאד, והוא תמה לדעת, על מה ולמה קנגורו קופץ ככה.
כי היה קופץ כצרצר; כאפוי על מחבת; ככדור־גומי חדש על רצפת חדר־הילדים.
לא היתה לו בררה אחרת!
הוא קפל את רגליו הקדמיות; הוא קפץ על רגליו האחוריות; הוא זקף את זנבו לשווי המשקל מאחוריו. והוא קפץ דרך הערבות הנרחבות.
לא היתה לו בררה אחרת!
ועדין רץ דינגו – הכלב העיף דינגו – רעב יותר ויותר, נבוך עד מאד, ותמה לדעת, עד מתי יהא קנגורו קופץ, מתי סוף־סוף יעצר.
אזי עלה נקונג מן הרחצה באגמי־המלח ואמר: שעה חמש הגיעה.
ישב על הארץ דינגו – הכלב המסכן דינגו – תמיד רעב, מכסה אבק באור השמש; שלח לשונו מפיו וילל.
ישב על הארץ קנגורו, צנף זנבו מאחוריו ואמר: – תודה לאל, כי חלפה צרה זו!
פתח נקונג, המהדר בנמוסים תמיד, ואמר: – הלא תכיר טובה לכלב הצהב דינגו? הלא תודה לו על כל אשר עשה למענך?